"אמרו שאנחנו אוכלי חינם, וחשפו אותנו להדבקה"
מורה בכיתות ה'-ו' מירושלים
בית הספר שלי נסגר בעקבות גילוי של מורה מאומת ואני רוצה לזעוק את זעקתי.
למה? כי ההורים החליטו ללחוץ על פתיחת בתי- הספר. בתקופת הסגר פרסמו כל מיני הודעות שאנחנו אוכלי חינם, שאנחנו מקבלים כסף והעבודה מרחוק שעבדנו לא שווה כלום, שאנחנו כל הזמן בוכים ומתלוננים. ההורים האלה באמת לא יודעים שאנחנו נמצאים בקו האש. שאנחנו חשופים להדבקות, ששום הנחיה כמו שמירת מרחק חבישת מסכות (במשך 5 שעות), שטיפת ידיים, הכל חרטא!
איך אפשר לכפות על ילדים בכיתות א' עד ו' שמירת מרחק? חבישת מסכה כל השעות? מה עושים בהפסקות שבהן הילדים רצים, נוגעים, מתחבקים? איך אפשר למנוע את זה?
מתווה הקפסולות היה צריך להימשך עד סוף השנה. הייתה הקפדה על מרחק בכיתות ואפשר היה להקפיד יותר על הבטיחות של התלמידים ושל הצוות.
אני זועקת כי עכשיו אני מבינה שבאמת מיותר היה להחזיר את כל הכיתות את כל הבית ספר לשגרה, תראו איך 31 בתי ספר בארץ כבר נסגרו.
אז בבקשה, אני רוצה שמקבלי ההחלטות במדינה שלנו יעשו חישוב נכון בלי עוד גל של הדבקות. למעננו ולמען הביטחון שלנו ושל הילדים.
"גם המורים בצוות לא יודעים למה נעלמתי"
מורה בכיתות ה'-ו' ממרכז הארץ
אחרי שבועיים בהם לימדנו בקפסולות בשכבות א'-ג', דאגנו לשמור מרחק והוצאנו את התלמידים בקבוצות קטנות להפסקות - התקבלה החלטה להחזיר גם את הבוגרים לבתי הספר היסודיים.
מצד אחד – שמחה רבה. התלמידים שלי שאני כל כך אוהבת ומתגעגעת אליהם חוזרים. כל כך חיכיתי לרגע הזה. מצד שני – איך עושים את זה? הקורונה לא עברה ועודנה כאן. ההנחיות ללמידה בכיתות מלאות לא ישימות, איך אפשר לשמור על מרחק של שני מטרים בכיתה מלאה? זה לא אפשרי ולא הגיוני.
התחלנו עם המון חששות, הילדים הבוגרים באמת השתדלו לשמור על מרחק בימים הראשונים, מקפידים לשטוף ידיים אבל יושבים בשולחן עם חבר לכיתה, כי אין מקום. השבוע השני ללמידה בכיתות מלאות כבר היה מאתגר במיוחד, רוב התלמידים מגיעים, יש להם אישור להיות ללא מסיכות בכיתות כי חם מאוד, את המזגן חייבים להדליק – החום בלתי נסבל אבל הפחד מהקורונה ומההדבקה מחייב אותנו להשאיר חלונות פתוחים.
התחושות הן שמה שחשוב זה רק הילדים, שיהיה להם בייביסיטר כדי שהמשק יחזור לפעילות. גם אם זה במחיר של מורים בסיכון שייחשפו לחולים או מורים שיביאו את המחלה למשפחתם.
עדכונים לגבי מועד סיום שנת הלימודים קיבלנו רק דרך החדשות. לא התקבלה הודעה מסודרת מהנהלת בית ספר או מההסתדרות, אפילו לא משר החינוך החדש
העיקר לחזור. בלי הכנה מוקדמת, בלי חשיבה מעמיקה על איך כמה ולמה וגם כדי להשתיק את התלונות ההורים שלפעמים לא מסוגלים להתמודד עם הילדים הפרטיים שלהם בבית. אבל מישהו שכח שיש גם צד שני, יש אותנו המורים שמרגישים שלא סופרים אותם בכלל, עדכונים לגבי מועד סיום שנת הלימודים קיבלנו רק דרך החדשות. לא התקבלה הודעה מסודרת מהנהלת בית ספר או מההסתדרות, אפילו לא משר החינוך החדש.
קצת לפני חג שבועות התחילו לי כאבי גרון שהתגברו, לאחר בדיקת רופא נשלחתי לבידוד ולבדיקת קורונה, מבחינת ההנהלה - אסור לי להזכיר שאני בבידוד, שחס וחלילה לא יהיה מישהו שיילחץ מהסיפור הזה. על הסוד הקטן שלי אני שומרת לעצמי, גם המורים בצוות שלי לא יודעים מדוע נעלמתי. כמובן שאני שומרת על קשר עם התלמידים שלי בהודעות ומכינה להם משימות שמועברות בכיתה על ידי ממלאת מקום.
ואם אפשר להקשות עוד יותר אז למה לא? ממלאת מקום שמגיעה לבית הספר צריכה להגיע לשבוע או יותר, לא מאשרים ממלאי מקום יומיים כך שחברים שלי לצוות צריכים להיכנס לכיתתי בשעות השהיה שלהם כי מישהו למעלה לא חשב על כל ההנחיות עד הסוף.
החזרה לשגרה גרמה חששות רבים ולתסכול גדול אצל המורים בכל רחבי הארץ, כנראה שלא סתם. החששות מתחילים להתגשם ואנחנו מרגישים שהמצב בשטח בכי רע. בכל יום מספר הנדבקים עולה, אנו בפתחו של גל שני שפוגע בעיקר מערכת החינוך אבל הכלכלה צריכה להתעורר, חייבים את הבייביסיטר הלאומי שינכס מתחת לאלונקה ויתפלל שלא יעלה עליה.