כשהילד שלכם נולד ואתם מביטים בו לראשונה, דבר אחד ברור: אתם שבויים שלו. אתם תקריבו הכל למען הפרצופון המתוק וחסר הישע הזה. מאותו הרגע והלאה תשתדלו לתת לילד שלכם כל מה שהוא צריך, כל מה שיזדקק לו, כל מה שהוא מבקש, כל מה שנדמה לכם שהוא עשוי לרצות, כל מה שאפשר. יש סיכוי שלמרות שממש לא התכוונתם, תגלו עם הזמן, למרבה האימה, שמתוך כל הכוונות הטובות האלה יצרתם מפלצת. ילד שסובל מפינוק יתר ומאמלל גם אתכם וגם את עצמו.
"זכרו שילדים אוהבים להתנסות בקשיים"
"פינוק זה כל מה שעושים מתוך כוונה להקל ולהיטיב עם חייו של הילד, שיהיה מאושר ושלא יהיה לו רע", מסביר גדי רוזן, מטפל משפחתי ומנחה קבוצות הורים בכיר. "ההורים יגידו - 'הכל אני עושה בשבילו', ולא יבינו שפה הנזק. הם עושים את תפקידו של הילד. מה שלא הורג, מחשל, וילדים דווקא אוהבים להתנסות בקשיים. אין להם את הפחד מכישלון.
"הנסיון הזה להקל על הילד את המציאות משדר לו שלא סומכים עליו, שהוא קטן וחלש. אם לא מביעים בו אמון גם הוא לא יביע אמון בעצמו. אני מכנה את זה 'שירותים מיותרים'. לעשות עבור הילד מה שלא נחוץ. למנוע ממנו עזרה בסידור הבית, קשירת נעליים, מטלות שונות, תלוי בגיל, כמובן. זה מגדל ילד שחי בתפיסה שגויה של העולם, כי ההורה מייצג עבור הילד את העולם שבחוץ. הוא גדל להאמין שהעולם פה כדי לשרת אותו. בחברת השפע בה אנו חיים קשה מאוד לא לפנק, כמעט בלתי אפשרי, אבל לקיחת חסות יתר כזו על הילד מגבילה אותו ותקשה עליו כשיצא לעולם".
אז כדי שתדעו אם גם אתם נפלתם בפח של עצמכם, לפניכם מספר סימנים שתוכלו למצוא אצלכם ואצל הילדים, שיבהירו לכם באופן חד וחלק אם אתם מגדלים עם ילד מפונק מדי, ומה כדאי לעשות בעניין:
1. רגשנות יתר מצד הילד
למרות שנדמה שלשם שואפים כל הילדים בעולם, חיים ללא גבולות ברורים הם סיוט עבור רוב הילדים ויוצרים כאוס ובלבול בעולם הפנימי, מה שיוביל ילדים רבים להתפוצצויות רגשיות של בכי ועצבנות. כמובן שבגיל 'שנתיים האיום', התפרצויות זעם הן חלק מההתפתחות הטבעית, אבל התנהגות קבועה מסוג זה מראה שהילד חש שיש לו יותר מדי שליטה בידיו, בגלל שיש לו פחות מדי גבולות ברורים, ולכן הוא מתנהג בתינוקיות יתר.
2. תחושת חוסר אונים וכעס מצד ההורה
רוב ההורים חשים כך מפעם לפעם, אבל הורים שחשים באופן קבוע שילדיהם שולטים בחייהם ואוחזים בחוטים צריכים להביט שוב במציאות. הורים שמוצאים את עצמם נשלטים על ידי הילדים, נותנים להם עוד שוקולד למרות שכבר סירבו, חמש בובות שישנו איתו במיטה, קונים ומאפשרים דברים רק מתוך פחד שהילד יפרוץ במהומה רבתי, צריכים לדעת שהם לא עושים חסד עם ילדיהם.
3. השינה של הילד מבולגנת
שינה של ילדים יכולה לשמש סממן טוב להורים שאינם יודעים לשים גבולות ומפנקים את ילדיהם יתר על המידה. ילדים שמתעוררים בלילה פעמים רבות, עוברים לישון עם ההורים, לא יודעים להרדים את עצמם או הולכים לישון מאוחר מאוד סובלים פעמיים: גם מאיכות שינה ירודה ועייפות שיכולה להשפיע לרעה על בריאותם, וגם מחוסר גבולות ובלבול.
4. חוסר עקביות של ההורה
פעמים רבות, בנסיון להשיג שליטה מחודשת בסיטואציה, כשהילד בעיצומה של התמוטטות עצבים, הורים יאיימו איומים שלא יעמדו בהם מאוחר יותר, או יציעו פרסים בתמורה לשינוי בהתנהגות. התנהלות כזאת רק תעשה נזק וברגע שהפעוט יבין שהאיומים לא מתקיימים הפראות רק תתגבר. ההמלצה היא שאלא אם כן ההורה מתכוון לפעול בדיוק כפי שהצהיר, או שהוא מעוניין להעניק לילד את הפרס בכל פעם שהילד ינהג באותו אופן, לא כדאי לפעול כך.
5. חוסר יכולת לראות את הילד מצוברח
הורים שלבם נשבר בהם בכל פעם שהם רואים את הילד לא מרוצה, בוכה או מתוסכל יכולים לעשות הכל על מנת למנוע או להפסיק את התחושות הללו אצלו וגם אצלם. חשוב שילדים ידעו שיש מקום גם לתחושות לא טובות, ושאפשר לסבול אותן ולבסוף להמשיך הלאה. על הילד ללמוד שיש בידו את היכולת 'להציל' את עצמו והוא לא ילמד זאת אם תצאו לעזרתו כל הזמן. מדובר בשיעור חשוב בעצמאות ועל ההורה הרגיש להבין שהוא מקשה על הילד.
6. טיפול בכפפות של משי
מתוך חרדה ואכפתיות רבה, הורים נוטים להקל מדי על ילדיהם. לנחם ילד שנפל ממתקן זה בסדר, אבל לא לאפשר לו לעלות שוב על המתקן מתוך פחד שיפצע זה משהו אחר. אין תועלת בלדבר עם הוריו של חברו של הילד במידה והיתה מריבה בינהם, או להכנס בין הילד לבין המורה או הגננת כאשר זה אינו נחוץ. מתוך נסיון לגונן, הורים רבים גורמים להם להיות לא עצמאיים, תלותיים ונצמדים מאוד, וזקוקים לתיווך של ההורים על מנת להתמודד עם העולם. יש לתת לילדים מרחב על מנת שיוכלו לגדול ולהתפתח.