לכל הורה יש קווים אדומים ברורים למדי לגבי חינוך ילדים יש בתים שמענישים בהם, ואחרים שאפילו אסור להרים בהם את הקול, אבל כולנו כבר יודעים, בשנת 2016, שמכות ושיימינג הם רעיונות גרועים במיוחד, על סף לא חוקיים, בחינוך ילדים ובכלל. עדיין, אף אחד לא מושלם. כולנו לפעמים, ברגעים קשים, עשויים לאבד עשתונות. אליסון שייפר, מומחית להורות וכותבת רבי מכר עולמיים המתמקדים בחינוך הילדים, מזהירה משלושה דברים שכמעט כולנו עושים, ומזיקים לילדינו, לקשר ולחינוך.
״הפליקים והשיימינג כבר תיכף מחוץ לחוק בקנדה״, מעדכנת שייפר, ״אבל יש כמה טקטיקות חינוך שממשיכות איתנו, למרות שהוכח שיש להן השלכות גרועות מאוד על הילדים, וחייבים להפסיק אותן כמה שיותר מהר.״ הנה הן לפנינו:
גלגול עיניים
״כן, זה אולי נראה תמים, אבל שפת גוף היא בערך 93 אחוזים מהתקשורת שלנו, ולמחוות כאלה יש משמעות עצומה. כשמגלגלים מול הילד עיניים, מאותתים לו שחשים כלפיו בוז ואיבה. זו הדרך של העיניים לשדר לילד מסר שאומר: ׳אני מתעב אותך׳. ילדים זקוקים לתחושת ביטחון ואהבה מההורים כדי לפתח ערך עצמי. בעצם, כשעושים את זה, הורסים ברגע את כל העבודה שנעשתה כדי לחזק את הבטחון העצמי של הילד״..
סרקזם
"'הבדיחות הסרקסטיות עשויות להיראות לנו תמימות, אבל כשמשתמשים בסרקזם יותר מדי, הוא הופך לסגנון תקשורתי בין המבוגר לילד, דרך בה הוא מטמין ביקורת על הדרך. תמיד בבדיחות הסרקסטיות יש גרעין של אמת, והוא גרעין צורב שאמור לגרום לילד להרגיש רע עם עצמו. אפשר להגדיר את הסרקזם כ׳כאב באריזת מתנה׳. האדם הסרקסטי בעצם מגיש משהו מרושע על לילד במסווה של הומור, שנינות ותחכום. את הילדים זה לא מצחיק. הם מרגישים את הביקורת היטב".
שתיקה
"לפעמים אנחנו כל כך זועמים ומרוטי עצבים מהילדים, שאנחנו אפילו לא מסוגלים להשתולל בכעס, ומנחיתים על הילדים שתיקה רועמת בזמן של קונפליקט. אני לא פעם מבקשת מהורים שלא ידברו עם הילדים כשהם בשיא הכעס, שעדיף לקחת מרחק ברגעים כאלה, להירדע קצת ואז לחזור ולסיים את הדיון, אבל זה משהו אחר מפשוט להתעלם מהילד ולא לדבר איתו בכלל. השתיקה, או הצבת קיר מול האדם שנמצאים איתו בקונפליקט, היא תופעה מוכרת. קטיעה מכוונת של הרגש, מה שמעביר לילד מסר שמונעים ממנו אהבה, ושאין עבורו פניות רגשית. זו תחושה איומה עבור ילד, להיות מנותק מתמיכה ואהבה של ההורה, קצת כמו קטיעת חמצן. זו חוויה מאוד מפחידה שעשויה לעשות נזק."
