החופש כבר כאן, והוא דורש היערכות קרב הכוללת המון לוגיסטיקה, סבלנות ותחנונים לסבתות. אחת הדרכים לפתור לפחות חלק מהשבועות הארוכים, הדומים אחד לשני כשתי טיפות זיעה, היא בעזרת קייטנות. הן יקרות, הן מסתיימות מוקדם, אבל נותנות שקט נפשי וזמן לנשום, ועל הדרך מבטיחות להעשיר את הילדים. אבל מה אם אף חבר לא נרשם לקייטנה שאליה הילד רוצה ללכת? האם לשלוח אותו, או לוותר? קיבצנו מספר מומחיות שיפצחו את הסוגייה הרותחת.
גילי אגר, מנהלת טיפול קרוב - פסיכולוגים בוידאו: "כן. אבל שימו לב לאותיות הקטנות"
״באופן כללי, כל החלטה צריכה לקחת בחשבון את האופי של הילד, גם מבחינת מי שהוא וגם מבחינת מה שאנחנו רוצים לפתח אצלו. לדוגמא, אם הילד מאד חושש בסיטואציות חברתיות חדשות, הרי שמצד אחד לא נרצה להציף אותו אך לא נרצה גם שהוא ימנע מהסיטואציה, דבר שיחריף את החרדה שלו, כי כך חרדה עובדת. לכן, השאלה בעיני היא לא אם כן או לא, אלא איך לסייע לו להפוך את החוויה למיטיבה, בהתאם לאופיו.
אפשרות אחת היא לבקש מהקייטנה פרטים של הורים שילדיהם צפויים להיות בקבוצה, ולהציע להיפגש לפני, כדי שיהיו כבר פנים מוכרים כשיגיע ביום הראשון. ניתן ליצור קשר עם מי שידריך את הקבוצה, להגיד שהילד לא מכיר אף אחד בקייטנה, ולבקש שהמדריכה תתווך לו בהתחלה את הקשר עם השאר.
אם לילד יש תחביב שהוא אוהב וטוב בו כמו נגינה או ציור אפשר לדאוג שיביא זאת לידי ביטוי בקייטנה בשלב התחלתי, וכך ייווצר סביבו עניין חיובי.
כמו בהסתגלות בגן, כך גם בקייטנה: לא הכל חייב להיות בבת אחת. אולי לילד שלכם נכון יותר להגיע בסיטואציה כזאת ביום הראשון רק לכמה שעות וביום השני לקצת יותר שעות. עדיף שלא ׳תנצלו׳ את כל שעות הקייטנה ששילמתן עליהן ותרוויחו ילד שמרגיש בטוח יותר להגיע למקומות חדשים.
חשוב שהילד ידע שיש גיבוי של אחד מבני המשפחה, כלומר שאם לא נעים לו, אפשר לבוא לקחת אותו וזה לא כישלון מבחינתכם. בעיני זה קריטי שתהיה לילד אפשרות ׳מילוט׳ של מישהו שיבוא לקחת אותו. אם אין אפשרות שכזו ואין דרך להקל עליו את ההתחלה, אולי שווה לשקול פתרונות אחרים ולהצטרף לקייטנה בשנה הבאה.
שלי פורפר-רוזן מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר: "יש מצוי ויש רצוי"
נתחיל מזה שתמיד יש רצוי ומצוי: הרצוי הוא כמובן לשלוח ילד עם חבריו או לפחות אחד שהוא מכיר. לא צריך יותר מזה. ובכל זאת, המצוי הוא שאין תמיד ברירה (כי אין מי שיהיה עם הילד, וכי כבר ניצלתם את מכסת החופשות בעבודה ואתם לא באמת רוצים להיות מפוטרים היום).
חוששים לצלק את ילדכם? ובכן, החל מגיל שנתיים - זה לא יקרה. מרבית הקייטנות הפרטיות מתחילות סביב גיל חמש, ולכן זה נעשה מעט קל יותר. זה נכון שייתכן ולא יהיה לילד פשוט בימים הראשונים. ומכיוון שקייטנה ממוצעת נמשכת כשבועיים לפחות, עד שהוא יתרגל ויסתגל - הוא כבר ייאלץ שוב להיפרד. אבל הירגעו - הוא לא יסבול מאיזשהי טראומה נפשית לכל החיים.
מובן שבגילאים גדולים יותר זה נעשה גם קל וההסתגלות מהירה יותר. החל מגיל חמש למשל, גם כשהילד לא מכיר אף אחד, יותר קל לתווך לו את המציאות כי הוא מבין הרבה יותר. הסבירו לו שזה מקום חדש ויהיו בו ילדים חדשים שילמד להכיר אבל הכי חשוב - יהיה לו פשוט כיף, כי יהיה יום מים שהוא אוהב, או יום כדורגל וכו , נסו לעזור ולשדך לו ילד/ילדים שנראים לכם נחמדים והכי חשוב - הקדישו זמן בימים הראשונים להיות עמו מעבר לכמה דקות על מנת להקל עליו את ההסתגלות ומומלץ להגיע בתחילת היום, כשעוד לא נכנסים לפעילות.
רוני זליכוב-לסרי, פסיכולוגית ילדים מתמחה בהדרכת הורים: "לא בכל מחיר"
״כדי להכריע בשאלה האם לשלוח את הנופשים הקטנים לקייטנה אחרת, אולי אקסקלוסיבית יותר, אך במחיר פרידה מהחברים איתם רגיל הילד להיפגש ביומיום, יש לבחון מספר דברים: הראשון והעיקרי שבהם הוא האישיות ואופיו של הילד. האם הוא זורם וסתגלן או זקוק לסביבה מוכרת ודמות יציבה? ייתכן גם שמדובר בילד שכל עניינו הוא התחביבים שקרובים אל לבו, עולמו הפנימי העשיר והחברים הם חלק פחות עיקרי עבורו. ואחר, רק תנו לו את החברים שלו, קצת דשא, כדור אחד והוא מאושר.
כהורים, חשוב להיות מודעים ולזהות את החלקים החזקים של ילדנו וגם את אלה שפחות ובכך לנווט מה יהיה הכי נכון עבור הילדים שלנו.
דרך נוספת, היא לנסות ולהיזכר בסיטואציות מהעבר בהם הילד נדרש להסתגל לסביבה חדשה וכיצד הוא הגיב. ניסיון העבר לרוב יכול ללמד אותנו לצפות כיצד יגיב הילד ומה יעשה לו טוב.
שיקול נוסף הוא העדפותיו של ילדכם. נכון שאנחנו אלה שמקבלים את ההחלטות ובוחרים עבור הילדים שלנו, וטוב שכך, בשביל זה אנחנו פה, אך קיימים מקרים בהם נכון לבחון יחד איתם מה נטיית הלב שלהם. בחירת קייטנה, בהנחה שקיימות מספר אפשרויות על הפרק, יכולה להיות אחת מהן, בייחוד שמדובר בחוויה שאמורה בעיקרה להיות מהנה, הפוגה מהשנה האינטנסיבית, לכן, חשוב שחווית הקייטנה תהיה עבורם הכי תואמת, מהנה עד כמה שניתן ונוסכת ביטחון. בסוף מה שחשוב זה הטעם שיישאר להם והתחושה איתה יצאו לחופשה הגדולה״.
בפעם הקודמת: מתי, אם בכלל, כדאי לצאת לחופשה זוגית ללא הילדים?