מזה שנים אנו רואים ירידה בהישגי התלמידים בחטיבות הביניים, ובעיקר בתחום המתמטיקה והמדעים. הסיבות לכך נובעות לדעתי הן מהמבנה הארגוני של חטיבת הביניים, שקולטת תלמידים מאזורים שונים בשונות גבוהה מאוד (בניגוד לבית הספר היסודי שקולט תלמידים מאותה שכונה, שם לרוב השונות קטנה יותר), והן בגלל מחסור במורים מקצועיים, המומחים בהוראת המתמטיקה והמדעים; אחוז בוגרי המתמטיקה באוניברסיטאות המוכן להשתלב בהוראה מצטמצם מדי שנה.
בנוסף, וזו בעיניי בעיה חמורה במיוחד, עד היום, קרוב ל-30 שנה, לא יצאה תוכנית לימודים פורמלית לחטיבת הביניים ולתיכון. כיצד ניתן לצפות מהמורים ללמד ומהתלמידים ללמוד את מקצוע המתמטיקה, ועוד לחשוב שבתנאים כאלה יוכלו להגיע להישגים במבחנים הארציים והבין-לאומיים?
עובדה נוספת היא שהמורים פועלים בסביבה מיושנת שאינה מתאימה לעידן שבו אנו חיים, שבו כמעט בכל בית בישראל יש לפחות מחשב אחד מחובר לאינטרנט המאפשר לכל אזרח לצרוך בקלות מידע ולהיות חבר בקהילה הגלובלית. מערכת החינוך בישראל לא השכילה עדיין לשנות את סביבת ההוראה והלמידה לטכנולוגית, ובכך אינה מאפשרת שימוש בדרכי הוראה ולמידה עדכניות ורלבנטיות, היוצרות רצף בין בית הספר והבית, כפי שנעשה במדינות מתקדמות רבות.
תלמדו מטוני בלייר
כמנכ"לית מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח) אשר שם לו למטרה לקדם את החינוך בישראל, אני עוקבת בקנאה אחר מערכות חינוך במדינות מובילות בעולם (ביניהן סינגפור, בריטניה, ארה"ב, אוסטרליה) המבקשות להתאים את עצמן למציאות הגלובלית החדשה ומתמקדות בשאלה מה עליהן לעשות כדי להכין את הלומדים לחיים במאה ה- 21.
מדינות אלה בונות תוכניות לאומיות שמציעות סביבת למידה חדשנית ועדכנית. לדוגמה, בתוכנית הלאומית של בריטניה, שעליה הכריז טוני בלייר לפני מספר שנים ואשר נמשכת עד היום, צוידו כל הכיתות בכל בתי-הספר במחשבים, בלוחות אינטראקטיביים ובחיבור אלחוטי לאינטרנט. כיום יכולים המורים הבריטיים להציע לתלמידיהם חווית למידה איכותית, רלבנטית ועדכנית, שמכניסה את העולם לתוך הכיתה, ומאפשרת לתלמידים לערוך ניסויים וירטואליים במדעים, להתנסות בפעילויות אינטראקטיביות במתמטיקה המפתחות חשיבה ברמה הגבוהה ביותר, לבצע פרויקטים משותפים עם תלמידים אחרים, להבין עקרונות מדעיים באמצעות סימולציות ממוחשבות, ללמוד על תרבויות ומקומות רחוקים באמצעות מפות וכלים טכנולוגיים מתקדמים ועוד.
זוהי למידה המתמקדת במיומנויות הנדרשות בימינו, והיא שתסייע לתלמידים להשתלב בהצלחה בחברה ובכלכלה בעידן המידע.
חשוב לציין שהמורים במדינות אלה מצוידים גם במערכות מתוקשבות שבעזרתן הם מנהלים את ההוראה והלמידה. הם יכולים לעקוב אחר התקדמות התלמידים, לאבחן את מצבו של כל תלמיד בעזרת משימות הערכה, לאתר קשיים בהם נתקלים תלמידים שונים ולהקצות לכל תלמיד את הפעילויות והמשימות להן הוא זקוק כדי להמשיך ולהתקדם.
מערכות החינוך המתקדמות הללו מגובות בתכניות לאומיות ארוכות טווח, הכוללות הגדרת יעדים ברורים, קביעת לוחות זמנים מדויקים והקצאת משאבים כספיים ליישומן.
הפתרון: השתלמויות בבית
אין לי ספק שגם אצלנו ניתן כבר היום לתת מענה לפחות לחלק מן הקשיים שציינתי ולסייע למורים להוביל את תלמידי ישראל להישגים.
הדבר מחייב שינוי בתפיסת ההשתלמויות של מורים וניצול העובדה שמדינת ישראל היא מהמובילות בעולם בחיבור לאינטרנט.
כיום המצב הוא שהאפקטיביות של מרכזי ההשתלמויות למורים הולכת ויורדת; יש כיום ירידה עצומה בנוכחות מורים בהשתלמויות, בעיקר מורים בחטיבות ביניים ובתיכונים. הירידה הזאת נובעת לדעתי משתי סיבות; הראשונה היא שכיום הרפורמה החדשה מחייבת את המורים לעבוד עד שלוש וחצי כדי להשתכר יותר. מעבר לכך, ייתכן שהמורים חשים שבהשתלמויות הללו הם אינם מקבלים מענה הולם לצרכים שלהם.
משרד החינוך חייב לעודד מעבר מהיר להשתלמויות בסביבה ביתית-טכנולוגית, וכבר היום ניתן להציע לאלפי מורים להשתתף בקורסים וירטואליים המועברים באמצעות טכנולוגיות חדשניות ומאפשרים למורים ללמוד מהבית בזמן הנוח להם. בקורסים אלה יוכלו מורים מכל אזור בארץ – מהמרכז ומהפריפריה - לשמוע הרצאות של מיטב המומחים בכל מקצועות הלימוד, להשתתף בדיונים בקהילות המורים המקצועיות המתנהלות ברשת ולצרוך מידע מעודכן ורלבנטי ממאגרי מידע איכותיים.
אני מאמינה שניתן לשפר את מערכת החינוך בישראל, במיוחד בתחומי המתמטיקה והמדעים, באמצעות הגדרת תוכנית לימודים ברורה, הקמת תשתיות טכנולוגיות בבתי הספר ללמידה עדכנית ומותאמת לצרכים של תלמידים שונים, ובפיתוח סביבה וירטואלית לפיתוח מקצועי של מורים.
הכותבת היא מנכ"לית מט"ח, המרכז לטכנולוגיה חינוכית