גם אם לא הייתם מתנגדים להורים מפורסמים ומצליחים, תודו שלגדול בצלם של אב או אם כאלה, זה לא תמיד פיקניק.
"נקודת ההנחה היא שיש משהו לא רגיל בילדות בצלו של אדם מפורסם, וזה נכון", אומר ד"ר ירדן קציר, פסיכולוג קליני ומנהל מכון קציר לטיפול במבוגרים, מתבגרים וילדים. "אחד הקשיים המרכזיים הוא בגיבוש הזהות העצמית; בעוד שילדים אחרים יוצקים בעצמם את התוכן לתדמית שלהם, ילדי מפורסמים נמצאים כל הזמן במאבק בין הזהות שלהם לתדמית ההורית המולבשת עליהם".
למעשה, ילדים של מפורסמים גדלים לתוך מטען שלם של ציפיות: אם אתה הבן של רביבו אתה צריך להיות ספורטאי מצטיין, אם את הבת של שירז טל את צריכה להיות מאוד יפה ואם אתה הבן של מאור כהן אתה צריך להיות גם מצחיק, גם זמר וגם חתיך הורס. לא פשוט.
ילדות שלווה ונורמלית?
הקושי עולה ביחס ישיר למידת הפרסום של ההורה, וקשור גם לסוג הפרסום; ילד של סלב המוכר בעולם הילדים, ירגיש על בשרו את הפרסום מגיל צעיר מאוד לעומת מנצח תזמורת ידוע, למשל, שמוכר בעיקר למבוגרים.
ד"ר קציר: "הגילים הקריטיים הם דווקא הבוגרים יותר – בין גיל עשר לשנות העשרים, שבהם מתרחש תהליך ההיפרדות והגדרת הזהות העצמית.
"בין הבעיות שמופיעות אצל ילדים כאלה ניתן למנות הפרעות אכילה והתמכרויות שונות – בעיה שמוכרת לנו מאוד מהוליווד. הפנייה להתמכרויות מעידה על חסך הורי גדול, על מחסור בתשומת לב וניסיון של הילד לקבל במה משלו".
האחריות נמצאת, כמובן, בידיים של ההורים: כל הורה חוטא לפעמים בניסיון לעצב את ילדיו לפי תדמית שנראית לו, אבל ההורה הסלב צריך להיות זהיר במיוחד ולהשתדל לא לשתף פעולה עם הציפיות הגבוהות של החברה המחכה לראות את ילדו מצליח כמותו. הוא חייב להעניק לילדו חופש להתפתח בדרכו הייחודית, לתת לילד אפשרות לטפח תחביבים משלו ולמצוא את הדרך העצמאית שלו".
מפורסמים רבים בוחרים לנהל את חיי המשפחה שלהם הרחק מאור הזרקורים על מנת לאפשר לילדיהם ילדות שלווה ונורמלית, כביכול. ד"ר דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני ומנהל קליני של מכון שינוי בהרצליה, סבור שזוהי הדרך הנכונה לגדל ילדים: "אפשר לקבל החלטה שלא מגיעים עם הילד למקומות מתוקשרים, ובכך לחסוך מהם את המצלמות וההתעניינות התקשורתית. כך מציבים גבול מסוים בין הסביבה האישית לבין החיים המקצועיים, הילד מוגן יותר וגם להורה יש תחושה מסוימת של שליטה במצב".
ד"ר קציר: "חשוב שההורה המפורסם ידגיש בפני הילד את המסר שהפרסום הוא רק פן אחד של הצלחה, כדי שהילד לא יקבל את הרושם שכדי להצליח חייבים להיות מפורסמים. הפרסום הוא אמצעי, לא מטרה. אני ממליץ גם לשים דגש על מסרים ערכיים ולהפריד עבור הילד בין המציאות לבין החזות כלפי חוץ. הילד צריך להבדיל בין התדמית הציבורית לבין החיים האמיתיים".
ומה עם פרסום שלילי או לחילופין, התרסקות פתאומית אחרי עלייה מטאורית? החשיפה מגיל צעיר כל כך לעולם הסלבס, יכולה לכלול גם תקופות קשות של נפילה, ופרסומים בעלי גוון פחות נעים.
בראיון לצופית גרנט דיברה חנה לסלאו על שלוש השנים שבהן לא עבדה כלל, ישבה בבית וילדיה ניחמו אותה. "הבן שלי אמר לי - 'אמא, את התרחקת מעצמך'", סיפרה לסלאו באותו ראיון.
ד"ר גוטליב סבור שתקופות כאלה יכולות להוות דווקא הזדמנות עבור הילד להבין שלא כולם חייבים לאהוב אותך תמיד: "חשוב להסביר לילד שתקופות לא נעימות כמו גם ביקורת שלילית, לא אומרת שום דבר על הזהות שלך כאדם, ושיש בחיים עליות וירידות. אם ההורים לא יקחו את זה קשה, גם הילדים לא יתרגשו מכך. ודאי ישנם מספיק דברים אצל ההורה שבהם הילד יכול להתגאות, כך שגם ביקורת שלילית היא לא סוף העולם".
וקורה גם שהילד פונה לאותו תחום בדיוק שבו מתפרסם ההורה. האם בן ארצי למשל, היה מצליח יותר כזמר לולא גדל בצלו של הזמר המצליח בישראל? לעולם לא נדע. מה שבטוח הוא שפעמים רבות הפרסום של ההורה מהווה דווקא מכשול, ו"ילדים של" צריכים להוכיח את עצמם יותר מאחרים כדי לזכות בהערכה אמיתית.
ד"ש לבובלילים
ובמיוחד בעידן הריאליטי, קורה גם שההורה והילד מתפרסמים יחד; יוסי בובליל היה הכוכב הבלתי מעורער של העונה הראשונה בתכנית "האח הגדול", ורק כשיצא מהבית כעבור 100 ימים גילה עד כמה נסחפה המדינה בהגיגיו העילגים ומלאי החן.
יחד איתו יצאה מבית האח הגדול בתו עינב, שמככבת בימים אלה ב"הבובלילים", תכנית ריאליטי העוקבת אחרי ההכנות לחתונתה. בהתנהגותו של בובליל האב קשה לזהות מוטיבים של חוסר פרגון לבובלילה הבת, אבל ד"ר קציר מסביר שבמקרים מסוימים זה אפשרי: "בהחלט ייתכן שההורה לא יפרגן לילד. זה תלוי בהורה, עד כמה הוא בשל והגיע להגשמה ועד כמה הוא שלם עם עצמו ועם דרכו. אז יהיה לו יותר קל לראות גם את הילד שלו הולך בדרכו. אם מדובר בהורה שעדיין נמצא בקונפליקט נרקסיסטי, ופתאום הילד מקבל את הבמה, אז יכולה להיווצר תופעה פחות בריאה של קנאה ושל תחושה שאם הילד מצליח זה בהכרח על חשבון ההורה".