בסקירת המערכות הראשונה, ילחש הרופא באוזני הזוג הנרגש מילה קסומה בת שתי אותיות בלבד: בן או בת. המילה קטנה הזאת תשנה את כל התמונה, ותצבע אותה מיד בצבע כחול או ורוד.
יש אומרים שהשיוך המגדרי שלנו לצבעים הללו נובע מהחינוך והתרבות שקיבלנו, וממשיכים להעניק לילדינו. אולם מחקר סיני שפורסם החודש דווקא טוען, שהסיבה שבגללה המין הנקבי נמשך לגווני הוורוד הוא ביולוגי. לפי החוקרים, האינסטינקט הנשי הוא להשיג מזון לילדיהן, ולאסוף עבורם פירות וגרגרים ביער, ואלה, צבעם לרוב ורוד וסגול. כך או כך, מדובר בתגית זיהוי ברורה, בעיקר כשמדובר בתינוקות קטנים שעוד לא פיתחו סממנים ברורים: אם הוא עטוף בוורוד, זאת בת. אם יש לו כובע כחול, זה בן. אם הוריו הלבישו אותו בצבע אחר, שיהיה לכולנו בהצלחה לנחש.
עולם של זהות אחידה
ז'ונגמי יון, אמן ניו יורקי מצליח ממוצא דרום-קוריאני, מאמין שמדובר בתופעה חברתית שנובעת, בעיקר, מפרסום. יון הפך יותר ויותר מסוקרן מהנושא ככל שבתו הקטנה גדלה ואספה עוד ועוד חפצים בעלי אותו הצבע, והחליט להקדיש פרוייקט צילום שלם לנושא, במסגרתו הוא נכנס לחדרי ילדים ומציג את בעליהם לצד אלפי פריטים שיוצרו עבורם מבחינה מגדרית.
"הפרוייקט חוקר את הטרנד, ומראה בעיקר איך ילדים שמגיעים מקבוצות אתניות שונות, בעלי רקעים שונים, נמצאים בעולם סטרילי זהה וזהות אחת בלבד. כל זה נובע בגלל צרכנות אגרסיבית, גלובליזציה וקפיטליזם, שמשפיעים על כולנו", הוא אומר.
באמת, באופן די מטריד, התמונות מראות שאין כמעט הבדלים בין עולמם של הילדים, שחלקם צולמו בדרום קוריאה, וחלקם בארה"ב.
קבלו כמה תמונות נבחרות וכמה תובנות אליהן הגיע יון בעקבות הפרוייקט:
"על מנת ליצור את הפרוייקט ביקרתי בחדרי ילדים ונעזרתי בהם על מנת להציג לראווה באופן מסודר את כל חפציהם הרלוונטיים לנושא. ביקשתי מהדוגמנים שלי לשבת עם חפציהם על מנת להראות לקהל עד כמה גדולה ההשפעה הזאת על כולנו, אם נרצה בכך או לא".
"ראשית, פרשתי את החפצים הגדולים ביותר: שמיכות, מצעים, בגדים, מעילים ופוסטרים, ואז הנחתי את החפצים הקטנים יותר, כמו בתצוגה של מוזיאון או בחנות. לפעמים גם הילדים נראים כמו חפצים המוצגים למבקר. כמו בובות קטנות".
"גיליתי שהמקרה של בתי אינו חריג", נזכר יונג. "חקרתי קצת, וגיליתי שהצבע היה משוייך בעבר דווקא עם גבריות. בשנת 1914 נכתבה בעיתונות האמריקנית כתבה המיועדת להורים: 'אם אתם רוצים להיות כמו כולם, הלבישו את הבנים בוורוד ואת הבנות בכחול', נכתב שם. השינוי הגיע רק אחרי מלחמת העולם השניה. בתקופה זו התחזקה השפעתו של עולם הפרסום בהדרגה, ומאז זה התקבע. כיום ישנם מותגים שלמים, כמו 'הלו קיטי', 'ברבי' ו'תומס הקטר', שיש להם רק צבע אחד".
"החפצים הוורודים שבחרתי שממלאים את התמונות של הבנות בפרוייקט הם כולם סכריניים, מעולם דברי המתיקה, ואני מנסה להראות עד כמה החברה המודרנית מנסה בכח להחזיר את הנשים למטבח, למקומן הישן, לנשיות הישנה".
"בני בן ה-11 לא אוהב את הצבע הכחול באופן מיוחד, אבל יש לו המון חפצים כחולים. אנו, ההורים, הצרכנים, מודרכים לקנות את החפצים האלה על פי הצבע. חנויות הבגדים והצעצועים מחולקים מראש לשני הצבעים האלה, עם מעט מאוד וריאציות".
"גם הנושאים של אותם חפצים מחולקים. חפצי הבנות, שלרוב יהיו ורודים, סגולים או אדומים, יעסקו לרוב באופנה, לבוש, בישול, נסיכות ועניינים שקורים בתוך הבית. אצל הבנים, רוב החפצים יהיו כחולים, אפורים וירוקים, ויעסקו בתכנים של רובוטים, כח, תעשיה, מדע, דינוזאורים, ועוד".
"אפילו דברים כמו חיות, שאמורים להיות שייכים לשני המינים, מקבלים השפעה מגדרית. עבור בנים מייצרים בובות וצעצועים של חיות אפלות בגווני אפור, ועבור בנות יש סדרות שלמות של סוסי פוני ורדרדים שאפשר לאפר ולקלוע להם צמות. כל זה משפיע עד מאוד על הגדרותיהם של הילדים בעולם, ועל הלמידה החברתית שלהם".
"כשבנות מתבגרות, הטעם שלהם משתנה. בסביבות כיתה ד' הן מפסיקות להיות כה אובססיביות לגבי הצבע הוורוד. הרבה פעמים ההעדפה מתחלפת לכיוון הצבע הסגול, והצבע הוורוד נחשב בעיניהן לתינוקי. בהמשך הן עוברות עוד שינוי, אך אצל רובן הקוד ישאר ורוד לבנות וכחול לבנים".
>> קבלו עוד פרוייקט צילום מרהיב שנכנס לתוך חדריהן של מתבגרות