רוב ההורים מרגישים רוב הזמן שלמרות שהם לא מפסיקים לדבר, המילים שלהם פשוט מחליקות מעל הילדים כאילו היו עשויים טפלון. לא מעט דברים שאנו אומרים לילדינו, בעיקר את אלה החשובים, הפחות נעימים, הקשורים בחינוך והצבת גבולות, אין להם שום רצון לשמוע, ואנחנו, כמו הורינו שלפנינו, מרגישים כמו תקליט שבור, שרוט ומיותר. למרות שהמחשבה להיות אחד מהילדים במקום המחנך של הבית קוסמת לנו, רובנו יודעים שאיש לא יקח מכתפינו את האחריות החשובה הזאת, שהיא חלק בלתי נפרד מהורות. על מנת להמתיק את הגלולה המרה, ריכזנו מספר טקטיקות שיעזרו להורה להעביר את המסר באופן אפקטיבי יותר.
1. שמרו על קשר עין. לפני שאתם נותנים לילד הוראות או הסבר, שימו לב שאתם נמצאים בגובה העיניים שלו. שבו לידו או התכופפו לגובה שלו ותוודאו שתשומת לבו מכוונת אליכם. בקשו מהילד שיפנה אליכם את עיניו ואוזניו. גם כשאתם מאזינים לילדכם, השתמשו באותה גישה, והראו לו שאתם נוכחים ונמצאים בקשב, ותבהירו לו באיזו צורה אתם מצפים שינהג.
2. אל תאריכו בדיבור. השתדלו לרכז את מה שיש לכם לומר במשפט אחד קצר וממוקד ככל האפשר. ככל שתפטפטו יותר, הסיכוי שילדיכם יהפוך לחרש סלקטיבי (לקולכם בלבד) רק יגדל. דיבור מופרז גורם לילד לתחושה שאתם לא בטוחים במה שאתם אומרים וזו פרצה גדולה בסמכות ההורית.
3. דברו כמו ילדים. האזינו לדרך שבה הילדים מתקשרים ביניהם. לרוב הם משתמשים במילים קצרות בנות מעט הברות ומוודאים שמאזינים להם. למדו מכך כיצד להתנהל איתם.
4. בקשו מהם לחזור על הדברים. אם הילד מתקשה לחזור על המסר שהועבר לו, כנראה שהמסר היה ארוך ומסובך מדי ולא נקלט בשלמותו.
5. הציעו להם הצעות שלא יוכלו לסרב להן. הגיון עוזר. במקום להתעקש על משהו, הסבירו במה זה יתרום לילד: "תתלבש עכשיו כדי שתוכל לצאת ולשחק". אל תבקשו בקשות סתומות שעשויות להיתפס כמאבק כח פשוט. לכם אולי הדברים נראים טריויאליים, אבל לילד הם לא.
6. היו חיוביים. במקום להטיל איסורים, הציעו חוקים חיוביים: במקום "לא רצים בבית", נסו לומר: "בבית הולכים, ובחוץ אפשר לרוץ כמה שרוצים".
7. פתחו את הבקשה בשמו של הילד. כשתאמרו "דני, אתה מוכן בבקשה...", תצליחו למקד את תשומת לבו כבר בתחילת המשפט.
8. התחילו ב"אני רוצה ש...". במקום להטיל פקודות ישירות, כמו: "שב יפה ליד השולחן", אמרו "אני רוצה שתשב יפה ליד השולחן". ילדים רבים לא סובלים הוראות ופקודות, אבל כן אוהבים לרצות את הוריהם.
9. סיבה ותוצאה. דרך טובה לגרום לילדים לעשות דברים בלי שזה ישמע כמו פקודה, היא לומר למשל: "כשהשיניים שלך יהיו מצוחצחות נוכל לקרוא סיפור". בכך מבהירים לילד מצד אחד מהי ההתנהגות לה אנו מצפים, ומצד שני היא נותנים לו תחושה שהבחירה בידיו.
10. אל תצעקו. במקום לצווח לעבר הילד מהמטבח אל הסלון שהגיע הזמן לבוא לשולחן האוכל, עזבו את המטבח, גשו אל הילד, הצטרפו אליו לעיסוקיו לרגע או שניים, ואז, מתוך פעילות משותפת, אמרו שהגיע הזמן להפסיק ולאכול.
11. תנו לילדים אפשרויות. "אתה רוצה חולצה אדומה או כחולה?", "את מעדיפה קודם לצחצח שיניים או להסתרק?". האפשרויות יגרמו להרבה ילדים לשכוח שלא היו מעוניינים בפעילויות הללו מלכתחילה.
12. דברו בהתאם לגיל הילד. ככל שהילד צעיר יותר, כך יהיו המשפטים קצרים יותר. שאלה כמו "למה הרבצת לאחיך?", היא מסובכת מדי קוגניטיבית למרבית בני השנתיים והשלוש, ונדרשת לה הבנה רגשית עמוקה, לכן שאלות כאלה הן מיותרות.
13. דברו בנימוס. אם אתם מצפים שילדיכם יהיו מנומסים, אל תשמיטו את מילות הנימוס.
14. היו כנים בבקשותיכם. במקום לומר לילד "אתה צריך להוריד את הצלחת," אמרו "אני צריכה שתוריד את הצלחת", הרי זוהי האמת. אלה אנו שמעוניינים שילד יעשה דבר מה. כמו כן, שאלות כמו: "אתה מוכן להרים את הצעצוע הזה מהרצפה, בבקשה?" אינן מתאימות אם ההורה לא מעוניין לקבל תשובה שלילית. דרך טובה יותר להתנסח תהיה: "אני רוצה שתרים את זה, בבקשה."
15. השאירו פתקאות. במקום שתישמעו לעצמכם ולילד כמו נדנוד שאין לו סוף, מצאו דרכים נוספות להעביר את האינפורמציה, בעזרת פתקאות קטנות עם מסרים למשל או ציורים של מה שאתם מבקשים מהילד לעשות.
16. הורידו ווליום. עשו לכם כלל – ככל שהילד צורח יותר חזק, כך אתם מדברים יותר חלש. אם תדברו חלש ולאט, תוכלו להרגיע את הילד ולתת לו לנשום בתוך ההיסטריה שלו. ילד כועס וצורח נמצא במצוקה. במקרה כזה תוכלו לומר לו "אני מבין" או "אני יכול לעזור?". אם תתנו לילד לגרור אתכם לתוך הדרמה שלו, יהיו לכם שתי שריפות לכבות. החליטו להיות המבוגר האחראי.
17. טיימינג זה הכל. אין טעם לבקש משהו מילד או להסביר לו דברים חשובים כשהוא נמצא בסערת רגשות. שום דבר שתגידו לא ישקע בזמן כזה. חכו לזמן רגוע מבחינה רגשית.
18. התאימו את מספר החזרות לגיל הילד. בני שנתיים זקוקים שתאמרו להם מאה פעמים 'לא' לפני שהם מפנימים, אבל בגיל שלוש ההטמעה כבר יותר זריזה, וככל שהילד גדל, כך חשוב שתפחיתו בחזרתיות, אחרת תיתפסו כנודניקים ותאבדו את הקשב של הילדים מראש.
19. שתפו את הילדים. במקום לומר למשל: "אל תשאיר את כל הדברים שלך בערימה באמצע החדר", אמרו: "בוא נחשוב ביחד איפה כדאי לשים את הדברים האלה". כך הילד מרגיש יותר עצמאי ופחות נזוף.
20. חרוזים. כולנו זוכרים יותר טוב כללים מחורזים כמו "אם לא תאכל לא תגדל", "מה שיוצא אני מרוצה," או "אל תכה, זה לא נאה". נסו למצוא חרוזים לכללים אותם אתם מעוניינים להנחיל בבית.
21. כשאתם מסרבים, תנו פרס ניחומים. "אנחנו לא יכולים ללכת עכשיו לפארק, אבל אתה יכול לשחק בחצר אם אתה רוצה". כך תראו לילד שיש עוד אפשרויות מעבר לאכזבה שלו.
22. תנו התראה. אם אתם צופים שהילד לא יהיה מעוניין לעשות משהו, תנו לו התראה על כך, שתחסוך ממנו את התסכול שבפתאומיות ובחוסר השליטה. "בעוד כמה דקות נלך, אז תתחיל להיפרד עכשיו מהחברים ומהצעצועים".
23. היו יצירתיים. אם אתם מעוניינים באמת לתקשר עם הילד ולדעת, למשל, מה עבר עליו בגן, במקום לשאול: "היה לך יום טוב בגן?", שאלו: "מה הדבר הכי מצחיק שקרה לך היום? מה היה לך הכי כיף?".
24. הסבירו באופן ברור. על מנת להבהיר לילד השלכות של דבר מסויים, השתמשו במילים כמו: "כאשר אתה... אני... כי...", ולדוגמא: "כאשר אתה רץ ברחוב ולא עוצר אני דואגת מאוד, כי משהו עלול לקרות לך".
25. עצרו את הדיון. כשנושא מסויים סגור מבחינתכם לדיון, הבהירו זאת במשפט כמו "אני לא אשנה את דעתי". תחסכו כך הרבה זמן, תסכול ומאמץ מצד שניכם. שמרו את הטון הרציני וה"סופי" רק למקרים אלה, ואל תיכנעו, כי בכך תערערו את סמכותכם באופן שיהיה לכם קשה לאחות.
* בהכנת הכתבה סייעה אורית זיו-בלוך, מנחת הורים מוסמכת ממכון אדלר ומנחת קבוצות הורים.