אין זה סוד שהמשפחה המסורתית עוברת בשנים האחרונות מהפך תרבותי וחברתי. בדומה להרבה מדינות בעולם המערבי, קרוב ל- 50% מהנישואין בישראל מסתיימים בגירושין, דבר התורם לקיומן של מבני משפחות שונים ומורכבים: משפחות של הורים יחידניים, משפחות בהן זהות האב אינה ידועה (תרומת זרע), משפחות חד מיניות (שני אבות, שתי אימהות), הורים גרושים שהתחתנו בשנית והקימו משפחה נוספת ועוד. מורכבות זו של המשפחה הגרעינית הינה עובדה קיימת, איתה צריך לעיתים הילד ללמוד להתמודד בתוך המשפחה ובחברה הסובבת אותו.
"בשנים האחרונה ישנה פתיחות גדולה בנושא זה, אולם עדיין ישנה נטייה לעשות את ההבחנה בין המשפחה המסורתית לבין כל היתר", מציינת ד"ר טטיאנה אברט, פסיכיאטרית ילדים ונוער ומנהלת המרפאה לבריאות הנפש בילדים ונוער במרכז הרפואי הלל יפה. "הבחנה זו עשויה לגרום להורים עצמם להרגיש אי נוחות וחריגות, דבר שמשליך על האופן בו הילד תופס את משפחתו. "הקונפליקט הפסיכולוגי שנוצר אצל הילד יכול להשפיע על הדרך בה הוא מתמודד עם הילדים במוסד החינוכי אליו הוא שייך, שלעיתים עלולים להטיח בו הערות פוגעניות או לשאול שאלות שלא בהכרח קל לענות עליהן. גם שאלה פשוטה כמו "מה אבא שלך עושה?" עשויה להיות בעלת משקל רגשי עצום לילד, שאינו יודע את זהותו של אביו".
מה עושים עם זה?
"לשמחתנו", מפרטת ד"ר אברט, "בחלק מהמוסדות החינוכיים ישנה יותר מודעות לתופעה ומנסים להגמיש את המושג משפחה על ידי נקיטת אמצעים מתאימים, לדוגמה - הגננת מבקשת להביא לפעילות רק הורה אחד, לספר על המשפחה באופן כללי ולאו דווקא על ההורים ועוד. ילד שנמצא בגן בו ישנן משפחות מסוגים שונים, ייאלץ להתמודד פחות עם שאלות משוות, דבר שיפחית את הלחץ. גם בהעדר מסגרת חינוכית פלורליסטית התומכת במשפחות השונות, עדיין גישתם של ההורים לעניין תספק את רשת הביטחון הרגשית ואת התייחסותו לעניין בעתיד ובכלל".
לדבריה של ד"ר אברט, חשוב להדגיש כי לצד המשקל המשמעותי של תפישת החברה לגבי מה נחשב "נורמאלי" ומה נחשב ל"לא נורמאלי", קיימת חשיבות רבה לאופן בו ההורה עצמו רואה ומתייחס למצב המשפחתי - כלומר האם הוא שלם עם עצמו ועם בחירת סוג המשפחה שלו. כשמדובר בילד להורים גרושים, לא פעם נוטה הילד לקחת על עצמו את האשמה באשר לפרידת ההורים ולהיכנס לקונפליקט של נאמנות תוך "בחירה של צד", גם אם לא התבקש לכך. כאשר למצב זה מצטרפת לפעמים הסתה מודעת או לא מודעת של אחד ההורים, עלול הדבר לגרום להחרפה והחצנה של הקשיים הללו (יש לציין שכל זה נכון גם למשפחות בהן ההורים לא גרושים). התגובה של הילד יכולה להתבטא במצוקה רגשית ובשינוי התנהגותי כמו חוסר שקט, נטייה להתגרות בילדים אחרים, תוקפנות או להיפך, מופנמות והסתגרות. לעיתים ניתן לראות התפתחות של הפרעות חרדה שבאה לידי ביטוי ברגרסיה, לדוגמה - פחד ללכת לבד לשירותים או למקלחת, בקשה לחזור לישון עם ההורה ועוד.
אז אם גם אתם משתייכים למשפחה אלטרנטיבית ורוצים לדעת איך להתמודד מול הילדים, קחו 9 כללים של "עשה" ו"אל תעשה" שכדאי לדעת:
- רצוי להיות רגועים כשמסבירים לילד את נושא מורכבות המשפחה.
- יש להשתדל להיות פתוחים לשאלות. אם ההורה אינו מרגיש מספיק בטוח, רצוי להשהות את השיחה, להתכונן אליה, אפילו בסיוע של איש מקצוע, בכדי לתת לילד מידע שיאפשר לו להתמודד עם "העולם בחוץ" ועם שאלות של חברים. עם זאת, חשוב לא להתעלם מהשאלות של הילד או לדחות אותן עד לגיל שבו "הוא יבין לבד" או לגיל שההורה חושב שרק אז "אפשר לדבר על זה עם הילד", משום שחוסר התמודדות עלולה ליצור חוויה שלילית אצל הילד ולחשוב שמשהו לא תקין במשפחה שלו.
- חשוב לא לשקר לילד ולא להמציא הסברים שלא יוכלו לעמוד במבחן הזמן.
- יש להתחשב בגיל הילד ולהשתמש בשפה ובמושגים מעולמו. (ברור שלילד בן חמש ההסבר יהיה קצר ופשטני יותר מאשר למתבגר).
- נסו "להרגיע את החרדה" ולעשות נורמליזציה של המצב המשפחתי. לדוגמה, אם ההורים התגרשו, אפשר לומר: "אימא ואבא אוהבים אותך ותמיד יישארו ההורים שלך, אבל כבר לא רוצים לגור ביחד, ואין לזה שום קשר אלייך".
- על ההורה להדגיש כי קיימים סוגים שונים של משפחות וכל אחד מחליט מה טוב לו. ייתכן כי המצב הנתון של ההורה הוא מבחירה או לא. עם זאת, חשוב שההסבר לילד יהיה כמה שפחות טעון רגשית, גם אם להורה רגשות שליליים חזקים בנוגע למצב המשפחתי הקיים (כעס, שנאה כלפי בן זוג, אכזבה מהיותו הורה בודד וכו').
- רצוי להדגיש בפני הילד את הצדדים החיוביים של הייחוד המשפחתי. לדוגמה, אצל הורים גרושים, אפשר לציין בפני הילד שעכשיו יש לו שני חדרים משלו ולא רק אחד (בבית של כל הורה). רצוי לתת גם דוגמאות של ילדים מוכרים שנמצאים באותו מצב משפחתי.
- יש להיות קשובים לילד ולתכנים שהוא מביא איתו מהמוסד החינוכי כדי שתוכלו גם להעלות זאת בפני המחנך או המחנכת שיוכלו גם הם לסייע לילד מול החברה.
- ניתן להיעזר בספרות מתאימה כדי להסביר לילד על קיומן של משפחות "אחרות". במקרה של הורות יחידנית או הורות חד מינית, חשוב לזכור שהילד גדל למצב נתון ומבחינתו פעמים רבות זה המצב הטבעי, לכן עיקר ההתמודדות היא עם תחושת השונות ועם הסביבה שמתקשה לקבל. לעניין זה השקיפות וההסבר של ההורים מהווים בסיס לתחושת הביטחון של הילד וליכולת שלו להסביר את עצמו החוצה, לכשיצטרך.
"בסופו של יום", מסכמת ד"ר אברט, "כאשר הורה לוקח אחריות על המצב והמבנה המשפחתי, והוא שלם עם עצמו ומשדר זאת לילד, הרי שהילד מרגיש רצוי, מלא ביטחון וחזק מבחינה רגשית. בצורה כזאת יהיה קשה לערער אותו ביום בו יצטרך להסביר את עצמו בפני החברה".