כל הורה יודע כמה רגיש הוא נושא השינה כשזה מגיע לילדים. בניגוד לדברים אחרים שהם קבועים יחסית, סוגיית השינה נותרת מסתורית למדי, ושעת ההרדמה היא מעין משולש הברמודה של היום, כשלא ניתן לצפות כמה קשה או קל יהיה לילד להיפרד מהיום ולצלול לתוך שינה מתוקה. מחקרים רבים מצאו שכל העומס הדיגיטלי של ימינו לא מקל על ההירדמות ואף פוגע באיכות השינה של הילדים, אך מחקר חדש טוען שזה לא הכמות שהיא בעייתית אלא התוכן, ומציע להורים לבדוק היטב את התפריט הטלוויזיוני של ילדיהם ולעשות שינויים על מנת לאפשר לילדיהם להירדם יותר בקלות.
"שעה לפני השינה כבו את הטלוויזיה"
המחקר החדש, שהופיע החודש בכתב העת הרפואי 'רפואת ילדים', מעניק את התואר המאיים 'תכניות אלימות' לתכניות שלרובנו נראות ממש תמימות, ומפנה אליהן אצבע מאשימה. על פי המחקר, שנערך בבית חולים לילדים בעיר סיאטל, בובספוג וחבריו הם-הם האשמים בכך שאתם לא זוכים לישון כמו שצריך. במסגרת המחקר נאספו נתונים מ-565 ילדים בגילאי 3-5, כששוקללו נתוני השינה והצפייה שלהם בטלוויזיה, על כל תכניה. המשפחות שלקחו חלק במחקר ענו על אותם שאלונים שלוש פעמים, במשך שנה וחצי, כל שישה חודשים. החוקרים חילקו את המשפחות לשתי קבוצות: אחת המשיכה להתנהל על דעת עצמה ומסרה נתונים והשנייה קיבלה הכוונה מקצועית צמודה לגבי אופי התכנים שכדאי להראות לילדים.
לפני ההתערבות המקצועית של קבוצת הביקורת השנייה החוקרים לא מצאו הבדלים בין הרגלי הטלוויזיה והשינה של הילדים בשתי הקבוצות. לאחר התדרוך של ההורים, ולאחר שהפסיקו מחצית מהילדים לצפות בתכנים האלימים, ניכר שיפור משמעותי בהירדמות ובאיכות השינה הרצופה בלילה. ילדים שצפו בתכניות מתאימות לגילם הפגינו 64 אחוז פחות קשיי שינה וסיוטים בלילה. הבעיה היא, אמרה החוקרת הראשית מישל גאריסון, הדרכת ההורים, שמתקשים לדעת מה מתאים ומה לא.
"להורים קשה להבין שבובספוג ובאגס באני מייצרים איום על ילדיהם", אומרת גאריסון, שחוקרת את התחום כבר זמן רב. "ההורים מבינים שבן השלוש שלהם לא אמור לצפות בסרט של הרובוטריקים, אבל ברגע שהאלימות משולבת בהומור, והאנימציה בצבעים ילדותיים הם מתקשים להבחין בבעייתיות. אני רוצה להדגיש שלא ניסינו במסגרת המחקר הזה להפחית את שעות הטלוויזיה של הילדים לפני השינה. במחקרי עבר שערכנו המלצנו לא להראות לילדים תכנים כאלה לפני השינה, וכעת אנו בעד לא להראות אותם בכלל. אני עדיין מאמינה שלפני השינה ההשפעה היא החריפה ביותר, ושכדאי לכבות את כל המדיה, גם את התכנים המתאימים, כשעה לפני שעת ההשכבה. אני מציעה גם שאם הילד כבר צפה בתוכן שנתפס על ידינו כמאיים, שההורה ישב איתו וידון ויעבד איתו את התוכן שבו צפה".
בין התכניות ה'אלימות' ניתן למצוא, לדוגמה, את: בובספוג, באגס באני ויתר סרטי וורנר בראת'רס בסגנון רוד-ראנר, טום וג'רי וסרטונים עמוסי מרדפים ואקשן, פיניאס ופארב, חתול תעלול, פאואר ריינג'רס, חבורת החצר, וונדר-פטס, סקובי-דו ועוד. למעשה, כל תכנית בעלת עריכה תזזיתית והמון אקשן שנדחס לזמן מצומצם יכולה להיחשב כבעייתית. אחרי רשימה כזו נראה שקשה למצוא מה כן להראות לילדים. ברשימת המלצות ה'כן' אפשר למצוא את דורה החוקרת, רחוב סומסום, הגן הקסום, ג'ורג' הסקרן ושאר תכנים 'רכים' יותר בעלי קצב מתון, שאין בהם דמויות שליליות של נבלים מובהקים.
"זה לא מפתיע אותי בכלל", אומרת רויטל שמיר, מדריכת הורים מוסמכת. "גם בבני נוער כבר מצאו שאלימות במדיה מביאה אותם לאלימות בחיים וכיום, כשהטלוויזיה הפכה להיות הבייביסיטר הלאומי, ברור שיש לה השפעה אמיתית גם על החיים שבחוץ, בעיקר כשמדובר בילדים קטנים ורכים. אני חושבת שעיקר הבעיה היא שההורים סומכים על ערוצי הטלוויזיה לילדים שיספקו הגנה כשזה בעצם התפקיד של ההורים בכלל. הם צריכים לראות את התכנים עם הילדים פעם אחת ולהעביר אם משהו לא נראה להם. כמו כן, אין מה לשים ילדים מול ערוצים שהם במובהק לילדים גדולים יותר ויש מספיק אפשרויות יותר נעימות".