אמא ובת  נערה מתבגרת (צילום: _Ella_, Istock)
נאלצה לראות כיצד נוסע מטריד את בתה, ומתחיל איתה ממש מול עיניה. אילוסטרציה | צילום: _Ella_, Istock
לצד הבגרות הרגשית, גדלים הילדים שלנו פיזית, ולא תמיד שני הדברים מתרחשים באותו הקצב. אם לונדונית אחת חוותה את זה לאחרונה, כשחזרה עם בתה בת ה-13 הביתה מהצגה ברכבת הומה, ונאלצה לראות כיצד נוסע מטריד את בתה, ומתחיל איתה ממש מול עיניה. האם, עיתונאית ה׳גארדיין׳, כתבה על החוויה הלא נעימה ומעוררת השאלות, ועל התשובות שניסתה לספק לעצמה ולבתה בעקבותיה.

באופן אירוני, השתיים הלכו באותו ערב לראות בתיאטרון הלאומי מחזה על פי הספר ׳ג׳יין אייר׳, שמתאר דמות נשית חזקה, עצמאית ורודפת צדק, בעולם ישן שדיכא נשים. ״הקרון היה מלא בעיקר בחוזרים מההצגה״, מספרת ליז גודמן, ״בתי ישבה לצדי, והמושב הפנוי היחידי היה לשמאלי. אחרי כמה תחנות עלה גבר בגילאי השלושים. הוא הביט לכל הצדדים ואז הכריז: ׳מישהו צריך לזוז, אני רוצה לשבת מולה׳, ונעץ מבטים בבת שלי. הרגשתי אותה מתכווצת לצדי, לא מאמינה שהוא מדבר עליה. היא הביטה בי בבהלה ולא דיברה, אבל תפסה את ידי ביד קטנה ומיוזעת. הבטחתי לה שהכל בסדר. ׳יש לידי מושב פנוי׳, אמרתי לו. אף אחד אחר לא התערב. האיש התיישב צמוד אלי, התכופף קדימה והמשיך לנעוץ בה מבטים. ׳איך קוראים לך?׳ הוא שאל, והיא לא ענתה. ׳יפה, יפה, יפה״, הוא אמר. אמרתי לו שהיא לא מעוניינת לדבר איתו ושאני מבקשת שיפסיק. כך זה המשיך ואיש לא התערב לטובתנו״.

עבור גודמן, מדובר היה בחוויה מעוררת וחדשה, ובן רגע הבינה האם שבתה הפכה לנערה, שאין לה מושג אם דברים כאלה כבר קרו או קורים לה כשהיא מסתובבת בלעדיה, והיא גם חששה לשאול, כי בתה נראתה לפתע כל כך מבוהלת. ״הרגשתי גם אשמה״, היא מודה. ״היא חזרה מאוחר מהלימודים, ובמקום שתחליף בגדים היא לבשה את השמלה הקצרה שלבשה קודם, עם נעלי דוקטור מרטינס וג׳קט. הרגליים שלה היו חשופות. אולי הייתי צריכה לדאוג שתלבש מכנסיים? או חצאית ארוכה יותר?״ האירוע גם גרם לגודמן לחוש מבודדת ומנודה בתוך קרון הרכבת ההומה. ״היינו כבר חמש תחנות מהבית, ובתי לא עזבה לי את היד. אמרתי לאיש שאנחנו עוברות למקום אחר, אז הוא קם וזז בעצמו שני מושבים הצידה, למקום שהתפנה. פתאום נוסעת אחת הביטה בי וחייכה חיוך קטן. הבת שלי לא נרגעה, וביקשה שנרד ונלך הביתה ברגל, אבל לא הסכמתי״.

אמה ווטסון בחצאית פרחונית (צילום: Andy Kropa, GettyImages IL)
גודמן סירבה להעביר לבתה את המסר שבנות צריכות להתלבש אחרת | צילום: Andy Kropa, GettyImages IL
גודמן סירבה להעביר לבתה את המסר שבנות צריכות להתלבש אחרת או לשנות את דרכי התחבורה שלהן כדי להתאים לתרבות הזו, שהופכת אותן למטרות לגיטימיות וגורמת להן להרגיש רע עם עצמן. ״איתי כבר לא מתחילים״, גודמן מודה. ״אני חושבת שהגעתי לשלב בו אני בלתי נראית, אישה בגיל המעבר, אפורה, והתחלות כאלה גורמות לי להרגיש נחשקת. לא קל לי עם זה שאני כבר יוצאת מפונקציונליות ביולוגית, ולא מקבלת מחזור סדיר, ואני צריכה לגעור בעצמי שאני בעצם הרבה יותר מסתם כלי לרבייה. בתי, לעומתי, רק נכנסת לתוך שלב החיים הזה. אני תוהה איך אוכל לעזור לה לתמרן בעולם בלי לחוש מאוימת מגברים. זו שיחה לא פשוטה, ואני לא בטוחה שאוכל לעזור לה. אני רוצה שתדע שגברים הם נפלאים, תומכים, אוהבים ושמחים, כמו נשים. היא בטח יודעת את זה, אבל במקביל מתחילה לחוות גם גברים מסוג אחר ומאיים. 

כשהלכו הביתה, וידאה האם שבתה יודעת מה לעשות במקרה כזה כשהיא לא שם על מנת לאחוז בידה. היא ידעה שעליה לפנות לעזרת מבוגר, אבל היא שאלה אותי שאלה אחרת: ״אבל מה אם אני הייתי המבוגרת?". גודמן ענתה לבתה שכשתתבגר היא כנראה לא תחוש כה מאוימת במצב כזה, תבקש מהגבר להפסיק או תלך לשבת ליד מישהו שגורם לה לחוש בטוחה יותר, אבל הבינה שזה לא לגמרי נכון. ״כשסיפרתי על המקרה למכר שלי, הוא מיד שאל למה לא אמרתי לו שבתי בת 13. אני חושבת שלא עשיתי זאת כי לא רציתי לחלוק איתו מידע אישי, וגם כי בין אם היא בת 13, 18 או 47, הטרדה מינית זה לא בסדר. אם הייתי אומרת שהיא בת 13, משתמע מכך שההתנהגות שלו לגיטימית בגיל אחר״.

>> ספר ילדים חדש: "היה הייתה ילדה שהותקפה מינית"