אין הורה בכל העולם שלא מעוניין שילדו יהפוך למבוגר מאושר. זוהי, למעשה, המטרה הגדולה לשמה הורים עובדים, משקיעים וחרדים כל כך הרבה. ובכן, מחקר ניו זילנדי גדול ורב-שנים טוען שהוא פיצח את הסוד. על פי החוקרים, שעקבו אחר כ-800 משתתפים במשך לא פחות מ-32 שנים, הסוד ליצירת מבוגר מוצלח טמון במערכות יחסים חיוביות בשנות ילדותו, והדגש על חברים וחברה לא צריך להיות פחות מזה המושם על לימודים והישגים אקדמיים.
הישגים אקדמיים לא גורמים לאושר
צוות החוקרים במחקר המקיף הזה, בניצוחו של פרופסור קרייג אולסון מאוניברסיטת דיקין ומכון המחקר האוסטרלי מרדוק לילדים, יצא למצוא את השורש, את מקור הבריאות הרגשית והכללית של מבוגרים, וחיפש אותה בילדות ובגיל ההתבגרות, על ידי תיעוד חוויות ואירועים בחיי המשתתפים. המסקנה העולה מהמחקר היא ברורה ומפתיעה, בעיקר בעידן ה'טייגר מאם' ההישגי בו אנו חיים: להישגים אקדמיים מרשימים יש מעט מאוד השפעה על השגשוג והרווחה של האדם הבוגר.
על מנת לבחון את העניין יצרו החוקרים הגדרה לאותו שגשוג מדובר של מבוגר מתפקד: מדובר בשילוב של תכונות, ביניהן יכולת חיובית להתמודד עם מצבים וכשרון בייצור אסטרטגיות לפתרון דברים, ייצור קשרים חברתיים מוצלחים, מחוייבויות ארוכות טווח, ראייה עצמית חיובית, ותפיסה של אדם את עצמו כבעל כח והשפעה. כאמור, ניתח הצוות מידע שנאסף מ-804 איש במשך 32 שנים, ובדק פרמטרים כמו רקע סוציואקונומי, התפתחות שפתית בילדות, רמת מעורבות הורית, יכולות אקדמיות בילדות ובתיכון ולאחר מכן גם התקדמות בלימודים, עבודות והקמת משפחות. את המידע על יכולות הילדים, האקדמיות והחברתיות אספו מההורים והמורים, שדיווחו האם הילד אהוב, מתבודד, בעל ביטחון עצמי, משתתף בפעילויות קבוצתיות כמו ספורט ועוד.
בין תוצאות המחקר נמצא קשר הדוק בין הקשרים החברתיים המוצלחים בילדות ובנערות לבין האושר והסיפוק שהפגינו המבוגרים, בעוד הקשר בין ההשקעה האקדמית הגבוהה לסיפוק נמצא כחלש ביותר. כמסקנה הצהירו החוקרים כי אין קשר של ממש בין אושר וסיפוק אישי לבין מעמד סוציואקונוצי כפי שנהוג לחשוב. "שני המסלולים, החברתי והלימודי, הם מקבילים ולא קשורים אחד לשני", סיכמו החוקרים. "ההשקעה האקדמית מניבה תוצאות מסוג מסויים, שהן מוכחות, אך אינן קשורות קשר הדוק בסיפוק ואושר של אדם בחברה. המחקר מתרה בהורים להשקיע עוד ועוד במצב החברתי של ילדיהם, בקשרים טובים שלהם עם הסביבה, עם חברים וגם בתוך המשפחה. מדובר בנושא שיש להשקיע בו בדיוק כפי שמשקיעים בתוכנית לימודים אקדמית".
איכות ולא כמות
"קשרים חברתיים הם משמעותיים לבניית אינטראקציות חברתיות, להתמודדות עם מצבים שונים, התמודדות עם משחק משותף ועוד", אומרת עדית רונן-סתר, העוסקת בטיפול זוגי ומשפחתי, הדרכת הורים וייעוץ חינוכי, ומציעה מספר טיפים להורים המעוניינים לחזק את הקשרים החברתיים של ילדיהם. "ראשית, חשוב שכאשר מזמינים חבר, המפגש יהיה מהנה מאוד – הן לאורח והן לילדנו. לשם כך, רצוי שאנו, המבוגרים האחראיים, נהיה מעורבים בפעילות. ניתן להכין איתם דברים, לבשל איתם, לבנות, להשתולל או לרקוד עמם. הנוכחות שלנו שומרת על אינטראקציה יציבה ומבוקרת יותר, ומצד שני, ההתלהבות שלנו משפיעה מאוד על הילדים. עם הזמן, ניתן יותר ויותר להתרחק מהדינאמיקה של הילדים ולאפשר מרחב עצמאי שלהם. בעת המפגש החברי, רצוי להפחית משחקי מחשב המצמצמים את האינטראקציה הבינאישית, וניתן להשתמש בטלוויזיה, כשהילדים נראים עייפים או כשיש צורך להרגיע השתוללות או קונפליקט שהגיע למבוי סתום. אם ישנם ילדים נוספים בבית, רצוי לנטרל את מעורבותם, לפחות בחלק מהזמן.
"חשוב ללמד את הילדים ליזום קשרים חברתיים. ילד בגילאי 2-6 יכול לבחור בעצמו את מי להזמין, ורצוי שהוא יבחר, מאשר שאנו נתכנן זאת מבלי לתאם איתו. ילד מגיל 6-7 יכול ליזום מפגשים בעצמו– להתקשר לבתים של חברים, לקבוע איתם כשנפגשים במסגרת החינוכית ועוד. כשאנו מלמדים את ילדנו כיצד ליזום קשרים חברתיים, רצוי לא להתנפל על כל רשימת השמות הקיימת, אלא לאתר ילד, שניים, או שלושה, איתם ניתן ליצור קשר חברי משמעותי".