חופשת הקיץ נמצאת בעיצומה ולאחר שנה של סגרים, בני-הנוער אמורים לצאת בימים אלה, סוף סוף, מן המסכים (במגבלות נזקי וריאנט הדלתא של הקורונה) ולבלות עם חברות וחברים, בים, במסיבות, במסעדות ובפאבים. אבל האם לחשיפה המוגברת לעולם הדיגיטלי בשנה האחרונה יש השפעה על תפיסתם את העולם האמיתי?
ישראל מדורגת במקום הרביעי מתוך 41 מדינות בשימוש היומי במרשתת (4 שעות ויותר) בקרב מתבגרים. ל-83 אחוזים מהילדים הישראלים יש טלפון סלולרי, ומרביתם מקבלים אותו כבר בגיל שמונה והשימוש בו מתחיל כבר מגיל שנה. 69 אחוזים מדור האלפא משתמש בטלפון הנייד כמשחק, הרבה יותר מאשר בבובות, במכוניות ובפאזלים.
כמעט 90 אחוזים מהנוער נמצאים בוואטסאפ
עד כמה הנתונים הללו אמורים להטריד אותנו, ההורים? ואיך ניתן לתווך לילדינו את העולם שמחוץ למסך? קודם כל, לא צריך מיד להיבהל. העולם הדיגיטלי רווי סיכויים ולצדם הסיכונים, מדובר בחלק בלתי נפרד מעולמנו ולכן עלינו ללמד את ילדינו כיצד להשתמש בו בחוכמה. המרשתת מציגה זירות לביטוי עצמי, המאפשרות באמצעות תמונות וטקסטים לייצג את ה"אני" ולחזק את הזהות האישית. זהו תהליך לא פשוט עבור בני הנוער ומלווה בתחושת בדידות גדולה, העידן הדיגיטלי מאפשר להם לברר עם עצמם ועם אחרים בחיסיון ובפרטיות את זהותם. אולם חשוב שאנו כהורים נהיה שם בשבילם ונדבר איתם.
עלינו לזכור כי הרשתות החברתיות הן הזירה המרכזית בה ילדים וצעירים מנהלים היום את חייהם החברתיים, מחפשים מקורות מידע ומתייעצים בנושאים מוסריים, רגשיים וחברתיים הקשורים למין, מיניות וזהויות מיניות ומגדריות. דו"ח אינטרנט לשנת 2020 של בזק מציג כי 87 אחוזים מקרב בני הנוער משתמשים בוואטסאפ, 68 אחוזים מהם באינסטגרם, 42 אחוזים בטיקטוק ו-32 אחוזים בפייסבוק. מחקרים מצביעים כי לשימוש ברשתות החברתיות יש השלכות חיוביות כמו פיתוח זהויות אישית, מינית ומגדרית, העצמה נשית, אקטיביזם חברתי, ואוטונומיה, אך מאידך מתוארות גם השפעות שליליות כמו אלימות מינית, התנהגויות מיניות בסיכון, התפתחות הפרעות אכילה, ירידה בערך העצמי והחפצה עצמית.
כל זאת מתקיים במרחבים ללא מעורבות מבוגרים. בבתי הספר, אמנם מתקיימים שיעורי חינוך מיני, אך הם מתמקדים לרוב בפיזיולוגיה ובסיכונים הכרוכים בקיום יחסי מין ולא כחלק מתפיסה הוליסטית, הרואה במיניות ובמגדר חלק בלתי נפרד ממארג החיים. דבר המותיר את בנות ובני הנוער ללא כתובת ברורה וקבועה להיוועצות.
החופש הגדול הוא זמן בו הגבולות מעט מיטשטשים ולכן עלינו לזכור שאסור לנו להשאיר אותם לבד במרחבים אלה. קחו את ההזדמנות להיות מעורבים ולהשפיע על התפתחות של מיניות בריאה. בחרו אתם את הדרך הנכונה לעשות זאת, בהתאם לגיל המתבגרים, למגדר, לתרבותכם, לערכים המשפחתיים ולאמונותיכם.
איך נעשה זאת? הדרך המומלצת הינה בנייה של דרכי אמון של בני הנוער בכם:
- זכרו כמה מעט הוריכם דיברו אתכם על מין ומיניות וכמה גדול היה הפער בין הדמיון למציאות.
- אתם נבוכים? התחילו את השיח בגיל צעיר, זה הרבה פחות מביך כשהם עדיין לא יודעים דבר.
- בגיל הילדות התמקדו בשיח משותף עם הילדים לקביעת חוקי הבית לגלישה. הגדירו מסגרת זמן ומקום, ואת מידת המעורבות שלכם בפיקוח.
- בגיל ההתבגרות, המשיכו את השיח באמצעות תקשורת ישירה, מודלינג ועידוד.
- אל תצפו שהם ייפנו אליכם, בני ובנות-הנוער מחכים לכם להתחיל את השיחה.
- אימהות הן לרוב אלו שמקיימות שיח על מין ומיניות - אבות יקרים יש לכם תפקיד חשוב היו מעורבים.
- דברו איתם גם על סטראוטיפיים מגדריים, מיניות בטוחה צריכה להיות נחלתם של בנים ובנות.
- פתחו אצלם חשיבה ביקורתית, לא כל מה שרואים הוא אמיתי, לא כל מה שמקבל אלפי לייקים משקף את המציאות.
- הרחיבו את הדיבור על רגשות, מערכות יחסים ורומנטיקה לא רק על מניעת מחלות מין והריון.
- העלו יחד איתם תרחישים ואפשרויות תגובה שונות לאירועי אלימות ברשת כלפיהם או כלפי חברים.
- הזמינו אותם להיוועץ בכם אם הם נתקלים בבעיה.
- הכירו להם אתרים שאתם ממליצים עליהם העוסקים בחינוך מיני ובמיניות בריאה, צמצום אלימות מינית ומיגור הבריונות המינית במרשתת.
- נצלו את ההזדמנות ללמוד מהם משהו – יש לנו דור חכם, סקרן שיודע ללמוד לבד. שבו איתם יחד הם יוכלו ללמד אתכם דברים על צרכנות, שיווק, סנגור עצמי וזהות מגוונת.
ומתי תעשו זאת? במהלך שיחה במכונית לסבים, לטיול או לקניון, זה מקום שמייצר אינטימיות ומאפשר שיחות קטנות ובעיקר לא נותן לאף אחד לברוח.
הכותבת היא מנהלת מרכז הידע האקדמי במכון מופ"ת, חקרה בעבר תהליכי פריון וכיום מובילה תכנית פוסט-דוקטורט למחקר יישומי בחינוך. טור זה מבוסס על סקירת מידע בנושא מין מגדר ומיניות בעידן הדיגיטלי שנכתבה על-ידי ד"ר עמליה רן ד"ר ליאת יוספסברג בן-יהושע ובייעוצה של פרופ' דפנה למיש.