יאיר סרוסי, חניך ומדריך בשבט "אביב" בתל אביב-יפו בעבר ויו"ר דירקטוריון בנק הפועלים כיום, חוזר אל השבט בו גדל ומספר על התקופה המרגשת והמעצבת הזו בחייו.
כל הכיתה שלכם בצופים? בואו לזכות בפרס!
"הדבר שהכי זכור לי מתקופת הצופים הוא שהיינו עושים הרבה פעולות בחולות. מה שאתם מכירים כיום כאזור הבנוי ברמת אביב החדשה, שם היה אזור הפעולות המרכזי שלנו.
"מעבר לפעולות, זכרון חזק נוסף מהתקופה ההיא הם א"שי הלילה. אני זוכר שבאחד הלילות האלה אבד ילד והיינו צריכים לחפש אותו, זה היה מאד מלחיץ ואז גילינו שהוא פשוט נרדם. אין ספק שלהיות מדריך בתנועה מלמד אותך לארגן לנהל ולקחת אחריות כבר בגיל צעיר.
"גדלתי בבית בו אחותי הייתה מדריכה ותיקה בצופים ונחשבה ל'אגדת השבט'. אחריה גם אחי הצטרף לשבט והפך למדריך, כך שזה היה אך טבעי שגם אני, האח הצעיר במשפחה, אצטרף לתנועה. אני זוכר כמה חיכיתי להגיע לכיתה ד' על מנת שאוכל להצטרף גם אני לתנועה. אחרי כמה חודשים מתקיים טקס בו אתה עובר מכשולים ואש, עד שבסוף אתה מקבל את העניבה הראשונה שלך. אני זוכר מהטקס הזה את הגאווה לעמוד ולקבל עניבה.
"הדבר הכי חשוב בצופים זה החברים. את החבר הכי טוב שלי, דורון, הכרתי בצופים ועד היום אנחנו החברים הכי טובים. גם חבר נוסף שלי, רונן, אמנם צעיר קצת ממני, אותו יצא לי להכיר לאורך השנים, היה בצופים ואנחנו חולקיפ לא מעט ערכים משותפים.
"במיוחד בדור הזה, שהוא דור דיגיטלי, אני חושב שההצטרפות לתנועת נוער, בה יש אינטרקציה עם אנשים, משימות, חברים וערכים, חשובה ומשמעותית עוד יותר".