גיל ההתבגרות מלווה בהמון שינויים פיזיים ונפשיים אצל המתבגר, והגדרה מחודשת של זהותו האישית. קעקועים ופירסינג הם אמצעים חיצוניים שמאפשרים לו לעצב את זהותו, ולהודיע לעולם שהוא אחר.
חשוב לזכור שהמתבגר לא עושה את הדברים הללו כדי למרוד בהוריו, אלא כאקט להגדרתו ולהפגנת עצמאותו.
תפקידו של ההורה הוא לסמן לילד מה מותר ומה לא, מה הפיך ומה מסוכן. לגבי הדברים האסורים כדאי לקיים עם המתבגר שיחה נעימה ולא מאיימת.
כיצד ממולץ להגיב?
אל תשתמשו בביטויים קיצוניים שרק פותחים פתח להתנגחות, כמו "על גופתי המתה תעשה קעקוע".
אל תאיימו בעונשים שלא תוכלו לעמוד בהם.
החוכמה היא לסרב בצורה שלא תאפשר למתבגר לפעול מאחורי הגב של ההורה. צריך להבין מדוע הם רוצים קעקוע.
למתבגר אין מנגנון של דחיית סיפוקים. דחו את מועד ההחלטה על הפירסינג או הקעקועים. סביר להניח שהתשוקה הרגעית תדעך ובמקומה יגיעו ריגושים חדשים. הילד מתעקש? אתם יכולים להציב בפניו אלטרנטיבות זמניות לפירסינג וקעקועים כמו קעקועים זמניים או עגילים מודבקים.
מגישת הסדנה: ענת זפרני, מדריכת הורים ומנחת קבוצות