לקראת יום השואה, כאמא לילד בן 6, צצו בראשי שאלות רבות הקשורות ליום הזה. האם צריך להסביר לילד בגיל הזה על השואה? האם לא כדאי לחסוך לו את העצב ולהמתין לגיל בוגר יותר? ואם לספר, כיצד לספר? איך מתחילים? בקרוב אהיה בת 38  ועדיין לא הצלחתי להבין את הרוע האנושי, אז הוא צריך להתמודד איתו? לאחר התייעצות עם בעלי החלטנו שאנחנו משאירים את אבישי בבית בערב יום השואה ולא שולחים אותו לגן. מדובר בילד רגיש, כך החלטתי, ואין לי כוונה לשוחח עמו על נושאים כאלו כואבים.

"כן. נשאיר אותו בבית", הודעתי לגננת. "גם בערב יום השואה וגם ביום השואה". ובכלל, אין לי שום כוונה להזכיר את המילה הזו לידו בשנים הקרובות. אבל לפעמים דברים שמתכננים לא עולים בקנה אחד עם המציאות ואתמול אבישי ניגש אלי ושאל אותי מפורשות "אמא, מה זה יום השואה? איזה חג זה?"

"כאשר מסבירים לילדים על השואה ועונים על שאלותיהם, חשוב להתמקד בסיפורי הגבורה, אומץ וניצחון החלשים על החזקים, הקטנים על הגדולים, ובעיקר להטמיע מסר של חברות, סובלנות, תקווה ואופטימיות", נזכרתי בציטוט שקראתי רק יום קודם בחוברת של הוצאת הספרים "צלטנר", שקיבלתי במתנה באחת מחנויות הספרים.

אבישי המשיך להביט בי והמתין לתשובה. "פעם לא הייתה לנו מדינה, ולא כולם אהבו את היהודים", התחלתי.
"הם רצו להרוג אותם?", אבישי שאל. "כמו פרעה?".

"כן. כמו פרעה. אבל הרבה יהודים הצליחו לברוח והגיעו לכאן והקימו את המדינה שלנו, מדינת ישראל ודבר כזה לא יקרה שוב אז אין לך מה לדאוג". ואז מבלי לחשוב יותר מדי, פשוט עשיתי את זה. לקחתי את הספר שקיבלתי, "הדובי של פרד", זה שנשבעתי לעצמי שאקריא אותו לאבישי רק בכתה ב' ופשוט התחלתי להקריא לו. אבישי כל כך שמח בסוף כששמע שהדובי ניצל והלך לישון שמח וטוב לב. רק אני ישבתי ובכיתי. מאז שאבישי נולד, אני מנסה לברוח מנושא השואה, אבל אי אפשר באמת לברוח מהנושא. "נראה לי שביום השואה אבישי יילך לגן", אמרתי לבעלי. "טוב", הוא ענה בהסכמה. "תחשבי מה לספר לו על יום הזיכרון. זה עוד שבוע בדיוק...".

הדובי של פרד / איריס ארגמן, איורים אבי עופר, הוצאת הקיבוץ המאוחד

הדובי של פרד
הדובי של פרד

הספר מתחיל ברגע מאושר כאשר הדובי של פרד הגיע סוף כל סוף לירושלים. רק בסוף מתבררת הסיבה לשמחה. הדובי של פרד ששרד ביחד עם פרד את כל תקופת המלחמה וברח איתו מעיר הולדתו דלפט שבהולנד יוצג בכבוד רב בתערוכה מיוחדת במוזיאון יד ושם המוקדשת לילדות בשואה. וככה זה מתחיל, ממש כמו באגדות, "פעם לפני שנים, בארץ רחוקה שקוראים לה הולנד, בעיר שקוראים לה דלפט, הייתי הדובי של פרד. אף פעם לא היה לי שם. פרד לא נתן לי שם. גרתי בחדר הילדים בחברת עוד צעצועים. הייתי דובי מאושר...", ומכאן נקטעת הילדות השמחה. פרד ומשפחתו נאלצים לברוח ופרד לא מוותר על חברו הדובון. בבריחה לאמסטרדם, במחבוא אצל משפחות זרות, בכל הסכנות, הדובון היה צמוד לפרד, עד הסוף הטוב כשהמלחמה נגמרה ופרד התאחד עם משפחתו.

הסופרת איריס ארגמן קיבלה השראה לכתיבת הספר כששמעה על התערוכה ביד ושם ועל הדובי המיוחד. היא יצרה קשר עם פרד לסינג וקיבלה ממנו אישור לכתוב את סיפורו. התוצאה נפלאה. בספר אין סיפורי זוועה, ומתאים בדיוק לילדים הקטנים בגן חובה ותחילת בית ספר יסודי.

לבני 6-8

אלוף הילדים – הסיפור של יאנוש קורצ'אק, טומק בוגצקי, הוצאת זב"מ.

עטיפת הספר אלוף הילדים
עטיפת הספר אלוף הילדים

לפני כשבועיים המלצתי במדור זה על הספר, "האיש שידע לאהוב ילדים", שכתב יצחק בלפר, אחד הניצולים האחרונים שנותרו חיים מבית היתומים. בספר הזה אין זכר לזוועות השואה אלא זיכרונות נעימים מילדות לצד קורצ'אק. בניגוד אליו, בספר "אלוף הילדים" אנו לומדים להכיר את קורצ'אק גם כילד, ומבינים מה גרם לו להפוך לאישיות כה גדולה. הספר מתאר את התבגרותו, את הנעשה בבית היתומים ואת הקסם שחולל, אך ככל שמתקדמים בקריאת הספר אנו מגיעים לשנה הקשה, 1939. גרמניה פולשת לפולין והסוף העצוב בלתי נמנע.

וכך זה נגמר:"קורצ'אק מת עם ילדיו במחנה ההשמדה טרבלינקה, אבל הרעיונות שלו נשארו אתנו בזכות כל מה שעשה למען הילדים. אף על פי שלא היה יכול להציל את יתומיו מזוועות השואה, המאבק שניהל על זכותם של ילדים לקבל אהבה, חינוך והגנה, ממשיך להעניק השראה לאנשים בכל העולם".

לבני 8-10.

אסור לדבר על זה / נעמי שי, איורים איה גורדון-נוי, הוצאת כנרת

עטיפת הספר אסור לדבר על זה
עטיפת הספר אסור לדבר על זה

יום אחד, רותי רבה עם מירה - בת של חברים. מבלי לחשוב יותר מדי, מירה יורה לעברה בכוונה משפט שלא תשכח לעולם. היא מגלה לה שבתיה, אחותה הגדולה, היא בכלל לא אחותה. מתברר שלאורך כל חייה, הוריה שיקרו לה. בתיה איבדה את שני הוריה במלחמת העולם השניה, והיא למעשה מאומצת. במשפחה בה רותי חיה, אסור לשאול שאלות, אסור לדבר ובכלל עדיף לשתוק, ולכן רותי מחליטה לפצח את תעלומת חייה של בתיה בעזרת חבר. דרך המחקר שהיא עורכת אנו מגלים מה עבר על בתיה בתקופה הקשה ההיא. התיאורים מאד תמימים וילדותיים ולכן ניתנים לקריאה לגיל הצעיר.

סוף הסיפור מרגש ביותר. בתיה מבוגרת, עם ילדים ונכדים ואווירת הסודות נגמרה. היא עונה בפתיחות על כל השאלות ולמרות הזיכרונות הקשים שמחה שהסוד נחשף, כי קשה לשמור סודות בבטן. הספר מבוסס על סיפור אמיתי ומשולבות בו תמונות הגורמות לילדים להזדהות עם שתי האחיות.

הספר מנוקד – מתאים לבני 8-10

אנה פרנק / ג'וזפין פול ואנג'לה בארט, הוצאת כתר, עילמור ספרים

עטיפת הספר אנה פרנק
עטיפת הספר אנה פרנק
ישנם ספרים רבים המתארים את חייה של אנה פרנק, אשר הפכה לסמל לילדים היהודים שנרצחו בשואה בעזרת יומנה המפורסם, אך הספר הזה שונה. בשפה קלה והסברים פשוטים (תרגום מעולה של רימונה די-נור) מתוארת ילדותה של אנה וקורות חייה לצד עלייתו של היטלר לשלטון וכיבוש הולנד על ידי הגרמנים. הספר מתאר גם את בני משפחתה, אחותה מרגוט, הוריה וכמובן מיפ המופלאה שסיכנה את חייה בניסיון להציל את בני המשפחה.

כשהקראתי את הספר לאחיינית שלי שבכיתה ד' (התעקשתי להקריא כי לא רציתי להשאיר אותה עם סיפור כל כך עצוב לבד מבלי שאהיה לידה לענות על שאלות ולהחזיק לה את היד מדי פעם), כל כך קיוויתי שבדרך נס הסוף ישתנה, אבל לא. בסוף הספר מתואר כיצד ברביעי לאוגוסט אלף תשע מאות ארבעים וארבע, פשטה המשטרה החשאית על דירת המסתור של בני המשפחה. אוטו פרנק האב היה היחיד שניצל ומיפ, אספה את כל דפי היומן שכתבה אנה, את ההמשך כולם יודעים.

לבני 8-10.

>> לכל ההמלצות של מאירה ברנע גולדברג

*מאירה ברנע-גולדברג מחברת רבי המכר: "משפחה לדוגמה", "כראמל" ו"כמה רחוק את מוכנה ללכת". שותפה ב"כריכה" סוכנות לסופרים.