תעודת בגרות אמורה להיות האינדיקציה הכי טובה ליכולות שלכם או של הילדים שלכם. היא מוענקת לכל בוגר בית ספר תיכון או נבחן חיצוני, כל עוד עמד בהצלחה בדרישות הלימודיות והחוקיות של משרד החינוך.
מצד שני, יש היום לא מעט ביקורת על שיטת הרייטינג של התעודה. הורים, תלמידים וגם מורים מבינים שתעודת בגרות לא תמיד מבטיחה מסלול קידום מהיר בשוק התעסוקה, או אפילו נקודת פתיחה נוחה ללימודים גבוהים באקדמיה.

תעודת הבגרות מאבדת את התואר

הסיבות לירידה בקרנה של תעודת הבגרות יכולות להפתיע את מי שאינו בקיא בענף החינוך. ראשית, התיכונים בישראל מייצגים את החלק היחיד במערכת שחשוף לתמריץ תחרותי. הם מתחרים זה בזה על שיעור הזכאות בבגרות, ומעדיפים שתלמידים יעברו בשלום את הבחינה בלי קשר לאיכות הבגרות או הידע בפועל. המשמעות היא שאין לתיכונים סיבה אמיתית להשקיע בתהליך הלימודים או ברצף הפדגוגי. מנהלי התיכונים עושים מה שצריך כדי לעמוד ברף שנקבע על ידי משרד החינוך, משווים את עצמם לשאר התיכונים ביישוב או בסביבה ומאפשרים לתלמידים לבחור באופציה הקלה (3 או 4 יחידות באנגלית ומתמטיקה, למשל), על פני האופציה הקשה.

עוד בנושא:

שנית, מסתבר שציוני הבגרות בכלל לא מנבאים הצלחה בתואר הראשון. לפי מחקר מקיף שנערך על ידי המרכז הארצי לבחינות והערכה והתפרסם בשנת 2014, הדרך הטובה ביותר לנבא הצלחה בלימודים אקדמיים היא ציוני ה"סכם", או במילים אחרות – שקלול ציוני תעודת הבגרות עם הפסיכומטרי.

מכאן קל להסיק שככל הנראה אין טעם להשקיע רק במבחני הבגרות, כל עוד לא מגבים אותם בציון פסיכומטרי גבוה. הבעיה היא שמבחני הבגרות עצמם ותהליך הלימודים שמוביל אליהם לא עולים בקנה אחד עם אופי המבחן הפסיכומטרי, או סוג הדרישות של מוסדות ההשכלה הגבוהה.

בחינה חוזרת
בחינות הבגרות | צילום:

"בית ספר לא צריך להיות בית חרושת לציונים"

יש מוסדות לימוד בארץ שיודעים איך להשתמש בתעודת הבגרות בצורה נכונה. שירין נטור-חאפי, מנהלת בית הספר הערבי השש-שנתי אורט להנדסה ומדעים בלוד, מספרת על הערך המוסף של גישה נכונה לחינוך לבגרות: "אני חושבת שתעודת הבגרות מאוד חשובה, אבל אנחנו חייבים בתור מנהלים ומערכת חינוך לצקת דברים שהם מעבר לזה, בעיקר לנוער ערבי", היא מספרת. "זה איזשהו כרטיס כניסה לחיים בחברה. יש רף מסוים שאליו אנחנו צריכים להתאים את עצמנו ובניגוד למה שחושבים, מערכת החינוך בארץ היא אוטונומית ויש למנהלים מרחב תמרון ענק".

"אני לא חושבת רק על תעודות בגרות וחינוך, אלא על דרישות השוק. במקום שילמדו חשמל בתוך כיתה, אני לוקחת אותם לסיורים בחברת חשמל, ואם הם לומדים ביולוגיה - אז לסיורים בבית חולים שניידר. העניין הוא להפוך את הלמידה ליותר מעניינת ורלוונטית. לא במקום תעודת בגרות, אלא בנוסף", ממשיכה נטור-חאפי.
"התחלנו את בית הספר עם 100 ילדים והיום יש בו 1,200, ב-7 שנים בלבד. זה מעיד על כך שהתלמידים מצביעים ברגליים: הם לומדים לבגרות אבל יוצאים לחיים עם הרבה יותר כלים. בית הספר הוא לא רק בית ספר, ובטח שלא בית חרושת לציונים, אלא הרבה מעבר".

לא תאמינו מה בחינת הבגרות היחידה שיש בבלגיה
בשנים הראשונות לקום המדינה היה מספר התלמידים בחינוך העיוני קטן מאוד. בשנת 1953 עברו 1,899 תלמידים בלבד את בבחינות הבגרות, לעומת 79,050 תלמידים בשנת 2002. הנתונים מצביעים על פי 4 יותר נבחנים, אך הפלא ופלא: האוכלוסייה בתקופה הזו גדלה רק פי 10. זו רק דוגמא אחת לסוגיות שעמן התמודדה המערכת במהלך 30 השנים האחרונות ולתמורות שחלו בה.

חלקנו ודאי זוכרים שכבר בשנת הלימודים תשע"ב התעוררה ביקורת שלילית וארצית נגד מספר בחינות הבגרות במערכת החינוך הישראלית. הטענות העיקריות גרסו שהבגרויות מכניסות את התלמידים ללחץ, מבלי שיעניקו להם ערך מוסף בשוק התעסוקה או באקדמיה. בעקבות הביקורת מינה שר החינוך דאז, גדעון סער, ועדה לבחינת הנושא. לאחר הבחירות לכנסת ה-19 הגישה הועדה את המלצותיה, כאשר הפעם שי פירון בתפקיד שר החינוך. בין היתר המליצה הועדה לצמצם את היקף תעודת הבגרות ל-4-6 מקצועות חיוניים בלבד, ולהפוך את יתר המקצועות לפנימיים.

ההמלצות של אותה ועדה מעולם לא יושמו. אם זה לא מספיק, גם השוואה של ישראל למדינות אחרות בעולם לא עושה טוב למערכת החינוך המקומית. לפי מסמך שהוכן על ידי קבוצת ון ליר לחינוך ופורסם במרץ 2007, באנגליה כולל סל החובה מעל 100 מקצועות ומספר הבחינות עומד על 7-8 בלבד. בארצות הברית אין אפילו בחינת חובה אחת, והציון מורכב תמיד מהערכה פנימית של בתי הספר. בבלגיה יש בחינת חובה אחת – בחיבור – והיא מוערכת על ידי ועדה פדגוגית. לעומת זאת, בגרמניה משלבים בין הערכה פנימית מתמשכת והערכה חיצונית חד-פעמית, עם 4-5 בחינות חובה, ועל בסיס הערכה של מורה הכיתה ובוחן חיצוני.

נער (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
בית ספר לא צריך להיות בית חרושת לציונים | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

איך נקבעים אחוזי הזכאות לבגרות?

המדד של מערכת החינוך מציג תמונה חלקית ומוגבלת של הישגי התלמידים ולא תמיד יש לו אחיזה במציאות. נציגי המערכת גאים ברייטינג של בתי ספר או מקצועות מסוימים, אבל "נתוני בחינת הבגרות" לא מעידים על איכות, בעיקר כי תלמידים ניגשים לכמות יחידות שונה במסגרת האופי הייחודי של הלימודים במסגרות שונות, כמו לדוגמא הבדלים בין חינוך ממלכתי-דתי ובתי ספר מקצועיים.
אין ספק לגבי החשיבות של זכאות תלמידים רבים לתעודת הבגרות. הדבר היחיד שיש לבדוק הוא כיצד נמנעים ממצב שבו רק אחוז הזכאות משפיע על המשאבים והמאמצים המושקעים מטעם בתי הספר. מערכת החינוך צריכה לבחון את עצמה במדדים רחבים יותר, ולבנות לתלמידים אלטרנטיבות שיאפשרו להם גם ללמוד מקצוע, גם להתפרנס וגם לממש את עצמם.
"בסוף צריכים לעזור לילד להוציא תעודת בגרות, אבל משרד החינוך לא כובל את הידיים. הוא קובע את ה'מה' ולא את ה'איך', כי זה התפקיד שלנו כאנשי חינוך", מסכמת נטור-חאפי.

הצטרפו למהפכת החינוך בישראל