"המטרה שלי היא לחזור הביתה ולדעת שאחרי יום קשה מאוד אני חי נכון כל את הזמן הקצר שיש לי עם הילדים", אומר ויטלי בוצ'א'צקי, מהנדס ומחבר הספר "איך לגדל ילדים מאושרים".
מה עושים? ראשית, נלחמים בגנבי הזמן – הטלפון, הטלוויזיה והמחשב. "אני שואל את עצמי כשאני נכנס הביתה – איך אני רוצה שהילדים שלי ייכנסו הביתה בעוד עשר שנים. ואם אני נכנס באנרגיה ומתגלגל איתם על הריצפה ומתגלגל איתם, אני טוען אותם ומדבר איתם ממקום של אהבה. לא ממקום של סדר ומשמעת".
"השבוע התקשר אלי אבא אחד", הוא מספר. "ואמר שקשה להיכנס בשבע בערב באנרגיה כזו. נתתי לו טיפ קטן – להדביק סמיילי בכניסה לדלת, וכשאתה נכנס אתה נוגע בו לרגע, ושם אתה משאיר את כל הצרות שלך. תיכנס בעוצמה".
האם סמיילי מספיק? הכל תלוי בסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו ולילדים שלנו, טוען בוצ'א'צקי. אם נאמן את עצמנו לחיות את החיים באופן חיובי, נאמן גם את הילדים שלנו להיות כאלה, וככה נעניק אותם מאושרים יותר. "פסימיות זו עצלנות מחשבתית", הוא מסכם.