אנשים שונים מגיבים באופן שונה למוות. תגובתם נובעת ממכלול אמונות ותפיסות שאותן ראו וספגו במשפחה ובתרבות בה גדלו, ומושפעת מהחוויות האישיות של כל אחד מהמפגש עם המוות והאובדן. תגובת הילד למוות קשורה ומעוצבת על ידי השיח המשפחתי סביב הנושא, ומושפעת מהאופן בו המשפחה מתייחסות אליו. לכן, למשפחה יש תפקיד מרכזי בתיווך הנושא לילד – בין אם באופן ישיר ובין אם באופן לא מדובר.
אם בעבר ילדים היו נפגשים במוות רק בתוך קונטקסט החיים האישי שלהם, היום – בגלל המדיה – המוות מתפרץ וחודר לעולמם של הילדים גם כשהוא סיפור של מישהו אחר, זר לגמרי, ואינו קשור בשום צורה לחייו של הילד. מקרה כזה עלול לייצר אימפקט מאוד חזק על הילד ולהיחוות על ידו כמשהו מאוד מאיים – כאילו הוא ממש חלק מחייו. העובדה שמדובר במוות של ילדים מייצרת תחושה של מכנה משותף ודמיון, ולפיכך מבלבלת את הילדים ואת המבוגרים כאחד לתפוס את האיום קרוב וקשור אליהם. איך נתווך לילדים מציאות שגם לנו קשה להתמודד איתה?
קודם כל להרגיע את עצמנו
גם לנו כהורים קשה להתמודד עם דיווחים על מוות של ילדים. יחד עם זאת חשוב שכל משפחה, על פי דרכה, תאפשר או תיזום שיחה עם הילדים על הנושא. לפני שניגשים לשיחה עם הילדים, חשוב להשאיר את הפחד שלנו, ההורים, מחוץ לשיחה. לפחד ולחרדה יש נטייה להשתלט עלינו ולהסתיר אותנו מעצמנו, להשכיח מאיתנו את הידע והיכולות שלנו, ולנטוע בנו תחושה של חוסר אונים ואי מסוגלות. אם הפחד נכנס איתי וחובר לפחד של הילד, השיחה לא תנוהל נכון, לא יהיה מקום לילד להעלות את הפחדים שלו, והשיחה רק תעצים את המצוקה שלו. המשימה שלנו בשיחה עם הילד היא לתת לילד מקום לבטא את הרגש שלו ואת המחשבות שלו, ובנוסף – לחבר את הילד לעצמו מחדש, לאחר שאבד בתוך הפחד. אם אנחנו שקועים בעצמנו בתחושות של פחד, דאגה וייאוש, אנחנו לא יכולים לעזור לילדים שלנו. במקרה כזה עדיף לא לנהל את השיחה או לבקש מבן או בת הזוג שינהלו אותה.
להיות שם עבורם
בהרבה מקרים מה שהופך את המוות לעניין מפחיד לילדים להתעסק בו הוא מרכיב הלא ידוע, והלא נתפס שבו. למשפחה יש משקל במתן קונטרה להתמודדות עם הלא מוכר והלא ידוע הזה, בהיותה מקום מוכר ובטוח עבור הילד. בהנחה שהילדים נחשפו למידע הקשה, חשוב לקיים איתם שיחה על הנושא. עצם העובדה שההורים יודעים מה קרה ומוכנים לדבר על זה, מייצרת תחושה של התמודדות ביחד כמשפחה. הילד מרגיש שהוא לא לבד בתחושות שלו ובהתמודדות שלו, שהפחד לא מפחיד את ההורים שלו ושהם חזקים מספיק כדי להקשיב לו ולדבר על זה.
להסביר שמדובר במקרים נדירים
תחושת הקרבה והדמיון בגיל לילדים שמצאו את מותם, עלולה לעורר חרדה. אחת הדרכים להרגיע את הילדים היא להרחיק את הנושא ולהחזיר אותו אל הקונטקסט הספציפי והחריג שבו הוא התרחש: להסביר שמקרי מוות בגיל צעיר הם נדירים מאוד, ושרוב האנשים חיים שנים רבות.
לתת לפחד שם
מאחר שהעולם הפנימי של הילדים עשוי בעיקרו מחומרים של דימויים ודמיון, מאוד קל לפחד להפוך למשהו מציף ולהתנפח לממדים לא מציאותיים. במקרים כאלה יש משמעות רבה לשיחה על הפחד הנותנת לו צורה, שם, צבע, ריח, ואפילו מילים ומחשבות – כל דבר שיכניס את הפחד למסגרת ויציב לו גבולות. בצורה כזאת קל יותר לילד למצוא דרכים משלו להתמודדות עמו. הרעיון הוא להסתכל על הפחד כעל ישות נפרדת מהילד שיש לה שם וצורה, לבדוק איתו איך היא מתנהלת בחייו ומה היא עושה לו, מתי היא מופיעה (לפני השינה, בחלומות, כשהוא לבד...), ואיך הוא מתמודד איתה.
לסמוך על הילדים
לילדים יש את המשאבים ואת הידע לפתור בעיות בעצמם ולהתמודד עם קשיים, הרבה יותר ממה שאנחנו המבוגרים מתארים לעצמינו. פעמים רבות הם רק צריכים מקום לדבר בו בשפתם כדי למצוא את הפתרונות לקשיים בעצמם. יש להם את היכולת לפתור את הקשיים שלהם ממקום של דמיון ומשחקיות.
להשתמש באומנות ובמשחק ככלי לביטוי
אמנות מאפשרת לילדים לבטא את התחושות שלהם בציור, בסיפור, במשחק עם בובות ועוד. אפשר לשאול את הילד שאלות מכוונות כמו – אם הבובה הייתה מרגישה כמוך, מה היית אומר לה? איך היית מרגיע אותה? איך היית גורם לפחד לא להשפיע עליה כל כך? מה יעזור לה? לילדים יש רעיונות יצירתיים לפתרון ולהתמודדות עם מצבים. כדאי להקשיב לרעיונות שהם מעלים, להשתמש בהם וליישם אותם מולם.
לצמצם חשיפה
מידע עשוי להעניק לנו תחושת שליטה, אבל במקרים מסוימים של חשיפת יתר לדיווחים חדשותיים המידע דווקא עלול להחליש את היכולת שלנו להתמודד, ולכן כדאי לשקול צמצום חשיפה למדיה – לא רק לילדים, אלא למשפחה כולה.
מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?
כשמופיע שינוי התנהגותי משמעותי כמו סגירות, עצב או פחד עמוק, חוסר יכולת להירדם או סיוטים, והתופעות לא חולפות תוך פרק זמן קצר – כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי. במקביל, מומלץ לדווח לצוות במסגרת החינוכית בו הילד נמצא שהוא חווה קושי, לבקש שישימו לב אליו ולהתעדכן במתרחש במהלך היום.
הכותבת היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת. זקוקים להתייעצות מקצועית או לתמיכה נפשית? התקשרו בהקדם למרכז אלה להתמודדות נפשית עם אובדן בטל': 03-6910921.