הוא כאן, ליל הסדר הגיע, עשרות אורחים יפקדו את דלת הכניסה עוד כמה רגעים ולפני שלוקחים את הנשימה הראשונה כולם כבר יתיישבו סביב השולחן, אולי חוץ משני ילדים שיישמעו צורחים ומשתוללים מחדר הילדים. אחרי לא מעט צעקות המשימה הושגה והילדים סביב השולחן, רק מי שפחות מרוצה מהעניין הוא ילד הקשב. הוא עושה פרצופים של "לא מרוצה", לא מפסיק לדבר, מייצר סביבו הרבה רעש ובלגן, קם ומטייל או זז באי נוחות, מושך ומפיל דברים מהשולחן ואפילו מעז לטעום באצבעותיו מכל הטוב והטעים שעל השולחן עוד לפני הארוחה. וכולם ממלמלים לעצמם "הם לא יודעים לחנך ולשים להם גבולות?".
רק שליל הסדר לא חייב להיות כמו עשר המכות או כמו קריעת ים סוף, להפך, אולי הפעם זו הזדמנות טובה להורים של ילדי הקשב, לצאת מעבדות לחרות וללמוד שגם אם ילדים אלו הם היפראקטיביים, זה לא אומר שזה מחייב להיות מלווה בלחץ, בכעס, בהתגוננות מפני הסביבה המבקרת, או תחושת אי נוחות כללית, אלא שאכן הגיעה השעה והזמן לקבל, להכיל ולדעת.
אז אלו אפשרויות עומדות בפניכם כדי ליהנות בערב החג מבלי להרגיש תסכול? יש כמה דרכים שבטוח יעזרו:
לעשות סדר פסח: ראשית להבין ולהיות מודעים לעובדה כי חלק ניכר ממאפייני הקושי של ילדי הקשב זה לשבת ולבטח להתרכז לאורך זמן, במיוחד כשיש כל כך הרבה גירויים והסחות מסביב. זה פוגש אותם בעיקר עם קושי בוויסות החושי, כאשר יש המולה, רעש, בלגן, לצד המון אינפורמציה ובעיקר מלא אוכל, שלכשעצמו מסיח את דעתם. ילדי הקשב מתקשים להכיל כל כך הרבה, אז כדאי להתחיל מנקודת הנחה כי יש פה קושי אמיתי שפוגש את ההפרעה. זה לא דווקא, זה לא כי מתחשק להם לשגע אתכם, לעצבן או משום שהם ילדותיים. זה יותר פשוט מפשוט, זו ההפרעה וזה הקושי.
שלח נא את עמי: המלצה חד משמעית שלי, היא לשחרר אותם. לתת להם הפוגות ולא להכריח אותם לשבת ליד השולחן כל הזמן. ישיבה ממושכת סביב השולחן זה סבל עבורם ובכוח כלום לא עובד, ובעיקר עם ילדי הקשב. התעקשות רק תגרום למצבים של כעסים, בכי, תסכול, ובעיקר תחושה רעה שלכם ושלהם כי אתם לא ממש רואים אותם ואת הצרכים שלהם באשר יהיו.
תרדו מההר: זוכרים שלמשה לקח כל כך הרבה זמן לרדת מההר? ומה קרה לבני ישראל בינתיים? אז כדי שילדי הקשב לא יחוו תחושת פספוס, או שיש דברים יותר טובים לעשות תביאו להם מראש דברים שיוכלו להתעסק איתם סביב השולחן. ילדי הקשב ממש אוהבים להתעסק במשהו, בכל דבר, אם זה ביצירה, בלגו או בכל פעילות אחרת.
יחסנו לאן: יש ילדים שמאוד מתקשים להבחין בין רעב לשובעץ בשולחן החג המגוון הקולינרי עצום, הריחות, המטעמים, ולא אחת הם יתחילו לאכול מהכל וזה יגמר בכאב בטן. לכן מומלץ לדבר איתם מראש ולהכין אותם שהולך להיות מגוון גדול של מזון. אתם יכולים להגיד: "בוא ונראה מה בריא יותר ומה לדעתך יהיה לך טעים לאכול", כמו כן, אפשר מראש להשתדל להרחיק מהם את הדברים הפחות בריאים.
הסברה משפחתית מערכתית: לא, אתם לא צריכים להרגיש רע ולהרגיש צורך לסנגר בכל סיטואציה ולקחת באופן אישי אמירות שנזרקות באוויר בנוגע לחינוך או לחוסר החינוך וחוסר הגבולות של הילדים. הרי גם ככה המצב מאוד רגיש, לכן לא פחות חשובה ההנגשה לסבא, סבתא, האחות הביקורתית ולהסביר להם שזו לא אשמתכם, לא אשמתם - ובטח לא בעיה של חוסר שליטה. כדאי לשתף אותם בקושי, להעלות להם את המודעות, ולבקש שלא יעירו להם או לכם. הערות וכעסים רק יחמירו את הביטחון והערכה שלהם. מודעות והבנה תגרום לזרימה יותר טובה, הכלה ופחות עצירות.