כולנו עוברים ימים מאתגרים וכואבים של מלחמה. מציאות חיינו התהפכה בלילה אחד תוך איבוד תחושת ביטחון אישית, איבוד שגרה וחוויה של משבר לאומי כואב ומתמשך. לצד זאת משרד החינוך מתחיל לסמן אזורים אשר חוזרים לשגרת לימודים תוך ימים ספורים. זו העת לחשב מסלול מחדש ולהכין את עצמנו ואת ילדינו לחזרה מותאמת מצב להקשר של למידה.
מהצד ההורי, לא מעט הורים חוששים מהחזרה ושואלים את עצמם אם זה כדאי, אם הילדים והם בכלל מסוגלים לכך. הדרך הטובה ביותר לצאת מהמצב הקשה בו כולנו נמצאים, היא דרך הבניית שגרה שמערבת עשייה ומשמעות.
מסיבות אלה מומלץ להורים לתמוך בחזרה למסגרת חינוכית לילדיהם שתספק חזרה לחבריהם, שמשמשים כקבוצת תמיכה חשובה. בנוסף מהווה המסגרת החינוכית עוגן לסדר יום מובנה, שגרה שמעודדת עשיה, מעורבות והרגשת משמעות.
עם כל החששות, על ההורים לזכור שהחלופה של ישיבה ממושכת בבית, תוך ניתוק מסדר יום, תוך ריחוק מחברת הילדים ותוך חיים בהוויה של המשבר הלאומי, היא חלופה עם פוטנציאל לנזק נפשי ארוך טווח.
במצבי משבר לאומיים מעין אלו, עלינו כהורים לשקול בכובד ראש את החלופות העומדות על הפרק, ולבחור בחלופה שתספק את המענה הנכון ביותר עבור ילדנו.
כמו כן, חלק ניכר מהילדים חוששים ופוחדים לחזור לשגרה. דבר זה מחדד את תפקידם של ההורים כדמויות מתווכות ומובילות להתגברות על הקשיים וחזרה הדרגתית.
לצורך כך מומלץ לשוחח עם הילדים לאור כמה עקרונות מרכזיים:
1. נרמול
זה נורמלי לחשוש לחזור לשגרה, למעשה כל הפחדים נורמליים לגמרי. מה שלא נורמלי זה המצב, לא אנחנו החוששים. התרגלנו להישאר מכונסים בבית. אולם דווקא ההתנקות הזו מהחברה ומהשגרה היא לא לטובתנו. מסר זה גם צריך לעבור לילדינו באופן הבא: זה לגמרי טבעי שאת.ה פוחד.ת, זה לגמרי טבעי שאתה מודאג מהחזרה למסגרת, גם אני חוששת ומודאגת. אבל את.ה תראה.י שדווקא החזרה תעשה לך טוב. להיפגש עם החברים, להיפגש עם המורה ולחזור לעשות דברים מחוץ לבית. זה דבר וחשוב טוב עבורך.
2. זמינות לילד כמבוגר תומך ואחראי
יתכן וחלק מהחשש של הילד.ה וההורה מהחזרה כרוכה בחשש ממרחק מההורה. לכן יש לשדר מסר אמין ומבוסס שלפחות אחד ההורים זמין לילד.ה, יהיה שם עם חזרתו. יביא וייקח אותו ונמצא עבורו לליווי של החזרה ההדרגתית לשגרה. כל הורה, יתווך את זמינותו בהתאם לאמת של המציאות, ויסביר אותה כזמינות תומכת ומלווה.
3. אמון בכוחות הילד.ה להשתלב
יתכן שגם חלק מהחשש של הילד.ה נובע ממידת מסוגלותו לעשות את המעבר הזה ולצאת מהבית אל חברת הילדים והלימודים. לכן, יש לשדר לילד.ה אמון מלא במסוגלות שלו ובכוחות שלו לחזור לשגרה.
לצד זאת, המערכות החינוכיות חייבות להתאים את עצמן למציאות החדשה. לא נוכל להרשות לעצמנו שוב מאותו הדבר, לא נוכל לחשוב כאילו הילדים חזרו מסגר של תקופת הקורונה או מעוד סבב של מבצע מוגבל בזמן. כולנו, ילדים, הורים וכל מי שמקיף את הילדים, עברנו טראומה לאומית שלא הייתה כמותה מאז קום המדינה. מערכת החינוך לא תוכל לפתור את עצמה עם סבב "מה נשמע" ולעבור הלאה ללימודי הליבה.
המצב הרגשי הוא הנושא, והתכנים הם כרגע לא מטרה בפני עצמה, אלא דרך להיטיב עם הילדים את מצבם.
זוהי שעתם החשובה של הפסיכולוגים החינוכיים המלווים את המערכות וההורים לתת את הכלים הדרושים כדי שהדגשים החברתיים והרגשיים אכן יקבלו את המענה הדרוש והמותאם בסדר היום החינוכי.
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מומחית, סגנית התכנית לפסיכולוגיה חינוכית במכללה האקדמית אחוה