למעלה ממיליון וחצי תלמידים אמורים לחזור ב-1 בספטמבר לספסל הלימודים. ביניהם גם אלפי ילדים, בכל הגילים, הגדלים במשפחות אומנה. אלו ילדים שלא יכולים לגדול בבית הוריהם, עקב קשיים בתפקוד ההורי או חוסר מסוגלות של ההורים. חלקם הוצאו מהבית בהחלטת בית משפט, אחרים בהסכמה.
כשילד מצטרף למשפחת האומנה הוא עובר, יחד איתם, תהליך של היכרות, מתרגל לביתו החדש, לאחיו האומנים, לריחות, לטעמים החדשים, שחלקם היו זרים לו עד כה... ואז מתחיל הילד להכיר את הסביבה בה יגדל. כחלק מכך ישנו תהליך היציאה למסגרות הלימוד: בית ספר או גן ילדים.
לא כדאי להסתיר
לדעתי כאם אומנה לשעבר, ובשנים האחרונות כמנהלת סניף צפון בארגון אדנמ, האחראי על הכשרה, השמה וליווי משפחות וילדי אומנה עבור משרד הרווחה והביטחון החברתי, בצפון הארץ ובמרכזה, חשובה לפני פתיחת שנת הלימודים ההיכרות של הילד והורי האומנה עם המסגרות השונות.
במידה ואפשר, חשוב להפגיש, עוד במהלך החופש הגדול, את הילד עם בית הספר או הגן, כדי שיכיר את המקום, ייוודע לצוות החינוכי ולצד ההתרגשות מההתחלה החדשה, יפחתו אצלו החששות והפחדים, מפתיחת שנת הלימודים.
כדאי לשתף את המורה, היועצת או הגננת, ולספר בקצרה על הילד, הרקע האישי שלו ומצבו המשפחתי. חשוב להדגיש כי הוא גדל במשפחת אומנה, שהיא עתה משפחתו לכל דבר. לעיתים ילדי האומנה מגיעים לאחר משברי חיים, וחשוב שהצוות החינוכי יהיה מודע לכך וער להתנהגויות חריגות, אם יהיו, אצל הילד.
לפני תחילת השנה במסגרות, הכרחי לחשוב ולהחליט עם ילד האומנה מה, כיצד ומתי הוא רוצה לספר לחבריו, לכיתה או לחוג, על היותו במשפחת אומנה. חשוב שידע שאין מדובר בסוד, אולם זו זכותו לשתף את מי שהוא רוצה ומתי שייבחר וימצא לנכון. ילד שחי בהרגשה שהוא שומר סוד, יחוש עול כבד על כתפיו וישקיע אנרגיות מיותרות, בניסיון להסתיר זאת, ועלול לחשוב שמשהו לא בסדר. ככל שהנושא יותר שקוף, פתוח וגלוי, הילד ירגיש חופשי ובטוח לספר, לענות על שאלות ולמנוע שיחות ולחשושים מאחורי גבו.
ילד שחי בהרגשה שהוא שומר סוד, יחוש עול כבד על כתפיו וישקיע אנרגיות מיותרות, בניסיון להסתיר זאת, ועלול לחשוב שמשהו לא בסדר. ככל שהנושא יותר שקוף, פתוח וגלוי, הילד ירגיש חופשי ובטוח לספר
אחד מילדי האומנה שאנו מלווים, נתבקש בסוף כיתה ד' להציג נושא הקרוב לליבו. הוא בחר לספר על משפחת האומנה שלו והחיבור אליה. והיה חשוב לו שחבריו לכיתה יכירו את סיפור החיים שלו טוב יותר. כשנשאל למה הוא גדל במשפחת אומנה, השיב ללא היסוס, כי הוריו לא ידעו כיצד לגדל אותו.
להיערך מראש לכל תרחיש ולחסוך מבוכה
לא כל אחד מרגיש חופשי לשתף ולספר. אחדים מתביישים, חוששים מסטיגמות, נידוי או חרם, האופייניים בגילים שונים. בעזרת מנחת אומנה, המלווה כל אחת מהמשפחות, חשוב להקנות לילד ביטחון שזה בסדר לגדול במשפחת אומנה, שלא צריך להתבייש או לפחד מלספר. חשוב למצוא את הדרך הנכונה והעיתוי המתאים לחשוף את שמוכנים לחשוף, באופן מושכל ונכון, כדי שהילד לא יחווה חלילה, דחייה. לכן טוב לבנות ולתכנן יחד עם הילד, בהתאם לגילו, את מה שיספר ולאפשר לו להתחיל את השנה בביטחון עם חבריו החדשים.
רצוי להבהיר מראש את כללי הבית בנוגע לחברים: האם ניתן להזמין חבר מהכיתה הביתה? כמה חברים בכל פעם? כדאי לשוחח לפני על תרחישים אפשריים. למשל, לאחרונה שיתפה אותי משפחת אומנה שכאשר הגיעה אליהם חברה לבקר, ילדת האומנה קראה לה בשמה הפרטי ולא "אימא", דבר שעורר אצל החברה שאלות, מדוע היא קוראת לה בשמה הפרטי? מי היא בשבילה? זה יצר בלבול, בכי ומבוכה שהביאה להרס המפגש. כאשר משוחחים מראש, ילד האומנה מוכן לתרחישים השונים, בשקיפות, פתיחות ובגלוי, ואז לא צפויות הפתעות.
על-פי רוב, הקשר של ילדי האומנה עם הוריהם ומשפחתם נשמר. לפעמים הם עדיין האפוטרופוסים שלהם. לכן, לא תמיד ברור מהי מידת המעורבות הנדרשת מהורי האומנה מול הצוות החינוכי. האם הם צריכים להיות בקשר עם המורים? האם הם זכאים לקבל מידע על הילד? האם צוות בית הספר יכול להעביר להם מידע? מה קורה כשההורים הביולוגיים מתקשרים מיוזמתם לבית הספר, האם למסור להם מידע?
חשוב שהורי האומנה יהיו בקשר עם מסגרות החינוך, ישמעו על מצבו הלימודי, ההתנהגותי והחברתי של הילד ויהיו מעורבים בכל דבר, שעשוי לעזור לקדמו. גם מנחת האומנה, המלווה את הילד ומשפחתו נמצאת בקשר עם המסגרות השונות ויחד עימה בונים, במידת הצורך, תכנית טיפול המותאמת לצרכי הילד. לשאלות האלה יש תשובות ופתרונות בחוק האומנה.
קשיים ודילמות רבות עוד יתעוררו לפני פתיחת שנת הלימודים ובמהלכה. לעיתים קרובות, למשל, בעיקר כשהאומנה בתחילת דרכה, ישנם קשיים טכניים, כמו הסעות שלא מגיעות, או קושי באיתור בית ספר מתאים לילד. היוועצות, תמיכה וסיוע של מנחת האומנה, המהווה גשר לפתרון המשברים ולנבכי הבירוקרטיה, יכולים לסייע רבות להשתלבותו הטובה והמהירה של ילד האומנה במשפחה, במסגרות החינוך ולהיות עבורו תקווה לחיים טובים ואפשרויות אין סופיות. שתהיה לכולנו שנת לימודים מוצלחת וקלה.
הכותבת הינה עובדת סוציאלית ומנהלת סניף צפון בארגון אדנמ – הבית לילדים ולמשפחות אומנה.