במדינת ישראל (בדומה למרבית המדינות המערביות) מתבצעת בדיקת סקר שמיעה לכל הילודים לאחר הלידה, על מנת לזהות ולאתר מוקדם ככל הניתן ילדים עם ליקוי שמיעה. ילודים שלא עוברים את בדיקת הסקר מופנים להמשך בירור, בהקדם האפשרי, הכולל בין השאר – בדיקת רופא אא"ג, בדיקת פוטנציאלים מעוררים בתגובה לגירוי קולי (בדיקת BERA) וכל זאת עד גיל 3 חודשים.
לשמחתנו, רוב הילודים עוברים את בדיקת סקר שמיעה בהצלחה, אולם בהמשך חיי התינוק עלול להתפתח אצלו ליקוי שמיעה, כאשר הסיבה הנפוצה ביותר לכך בגיל הילדות היא נוזלים באוזניים. אז מה עושים?
מהם הסימנים שאמורים להדליק לנו נורת אזהרה שהילד אינו שומע טוב?
הסימנים לירידה בשמיעה מעט משתנים לפי גיל הילד. תינוקות בני כמה חודשים אמורים להראות מספר תגובות אופייניות, במידה והן חסרות זה מחשיד לירידה בשמיעה - תגובת בהלה לרעשים חזקים, סיבוב ראש לכיוון רעש, עיכוב ברכישת שפה. בילדים יותר גדולים שיבושי הגייה, דיבור לא ברור, רושם שאינו מרוכז או אינו משתף פעולה עם הוראות, ילד או ילדה שאומרים הרבה "מה?" או מגבירים את עוצמת הקול בטלוויזיה. לעתים ילדים עם קשיים לימודים, המתקשים לעקוב או נראים הרבה כ"לא מבינים" או שנראים סובלים מקשיי קשב וריכוז בעצם סובלים מירידת שמיעה. לעתים ילדים הסובלים מחוסר שיווי משקל עם נטייה ליפול (יותר מאשר ילדים בני גילם), או ילדים שמאחרים ללכת ייתכן וגם סובלים מנוזלים באוזניים.
למה זה קורה?
יש מגוון סיבות ותיאוריות מדוע לילדים יש נטייה לנוזלים באוזניים. בעיקר מדובר על מערכת חיסון מתפתחת וחוסר בשלות של חצוצרת השמע. חצוצרת השמע היא תעלה המחברת בין החלק האחורי של האף (לוע אפי) לבין האוזן. תפקיד חצוצרת השמע, הוא להשוות לחצים באוזן ולאוורר את האוזן. חצוצרת השמע עובדת באופן פחות יעיל אצל תינוקות וילדים וזה מתבטא בנטייה לצבור נוזלים. תפקוד חצוצרת השמע משתפר ככל שהילד גדל בדרך כלל עד גילאי 5-6.
יש מס' גורמי סיכון לנוזלים. העיקריים שבהם - ילדים עם שקד שלישי מוגדל, סיפור משפחתי של נוזלים באוזניים, מומים מולדים בגולגולת, זיהומים במערכת הנשימה העליונה, עישון סביבתי, תקופת סתיו וחורף, ילדים הפוקדים גן/מעון (סיכון עולה ככל שיש יותר ילדים במסגרת) ושימוש במוצץ. כל דלקת אוזניים תיכונה מלווה בתקופה של מס' שבועות של השארות נוזלים באוזן לאחר חלוף הדלקת.
חשוב לציין - אין קשר בין נוזלים באוזניים לבין חשיפה למים. לא מדובר על הצטברות של מים כתוצאה משחייה בים או בבריכה או שהייה באמבטיה. הנוזלים באוזן נמצאים בחלל האוזן התיכונה שהוא חלל הנמצא מאחורי עור התוף, שהוא סגור (בדרך כלל) ומהווה כמו קיר בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה. לכן אין קשר בין הנוזלים החיצונים (אמבטיה, בריכה וים) לנוזלים באוזן התיכונה. מאותה סיבה אין יכולת לשאוב את הנוזלים במרפאה, מבלי לעשות נקב בעור התוף.
כיצד הפגיעה בשמיעה משפיעה על התפתחות הילדים?
ירידה בשמיעה עלולה לפגוע ברכישת שפה, מובנות הדיבור, פגיעה ביכולות אקדמיות והישגים לימודיים. גם בילדים גדולים יותר, עם ירידת שמיעה קלה בשל נוזלים נצפתה פגיעה בהישגים אקדמיים, מיומנויות קוגניטיביות ופגיעה ביכולות קריאה. לפיכך, במידה ומתעורר חשד כלשהו כי לילד יש ירידה בשמיעה, מומלץ לפנות לבדיקת רופא או רופאת אא"ג ולבדיקת שמיעה.
דוקטור הילד טובע בנוזלים, מה עושים?
נוזלים באוזניים הם דבר מאוד שכיח, ולמעשה לכל ילד יהיה בשלב כלשהו בחייו נוזלים באוזניים. לשמחתנו, במרבית המקרים הנוזלים חולפים לבדם תוך חודש -חודשיים ואין צורך בטיפול כלל. ולכן, במרבית המקרים בהם הנוזלים התגלו בבדיקה שגרתית, ללא תלונות על עיכוב שפתי או הפרעה כלשהי, לרוב תקבלו המלצה רפואית למעקב, בדרך כלל של חודשיים-שלושה בשלב הראשון.
ישנם מספר מקרים בהם נרצה להתערב ולטפל מבלי להמתין - קבוצה זו כוללת ילדים עם נוזלים ועיכוב שפתי או התפתחותי וילדים עם מומים מולדים, מחלות או בעיות התפתחות שונות (לדוגמא תסמונת דאון, ליקוי ראיה) שונות, שמצבם עלול להחמיר בשל ירידת שמיעה משנית לנוזלים.
ילד עם נוזלים אשר במעקב של 3 חודשים עדיין נשאר עם נוזלים, הסבירות שיחלפו לבד נמוכה ועל כן הילד יופנה לבדיקת שמיעה. במי נטפל? ילד עם נוזלים הגורמים לירידה בשמיעה או להפרעות בדיבור/שפה, ילדים עם קושי בשמיעה (הילד שואל הרבה מה, מתקשה לחזור על מילים) או ילדים עם הפרעות אחרות כמו בעיות שיווי משקל. ישנם ילדים עם נוזלים כרוניים באוזניים עם בעיות התנהגות שלעיתים יכולות להיות קשורות או מוחמרות משנית לנוזלים –מוסחות, תסכול ואגרסיביות, קשיי קשב וריכוז.
אז מה עושים?
חשוב לי לציין קודם מה לא עושים - אין טיפול תרופתי יעיל לנוזלים באוזניים. תרופות רבות נחקרו – תרסיסים אפיים, אנטיביוטיקה, סירופים מייבשים, מכווצים או תרופות נגד אלרגיה - כולן נבדקו והוכחו שאינן יעילות בטווח הארוך לטיפול בנוזלים. ישנם מספר מכשירים המיועדים לפתוח באופן מכני את חצוצרת השמע והם הראו יעילות מסוימת בהפחתת נוזלים, ולכן בילדים גדולים יותר היכולים לשתף פעולה (תפעול המכשיר דורש שיתוף פעולה) ניתן לנסות מכשירים אלו.
הטיפול העיקרי לנוזלים הוא ניתוח הכנסת צינוריות אוורור, הידוע גם בשם ניתוח כפתורים. זה ניתוח המבוצע בדרך כלל בהרדמה כללית בילדים. במהלך הניתוח המנתח או המנתחת מבצע חתך קטן בעור התוף, שואב את הנוזלים ומכניס את צינוריות האוורור לתוך החתך. זהו ניתוח קצר שאורך מספר דקות בלבד. צינוריות האוורור נשארת בממוצע שנה בעור התוף ובמרבית המקרים כאשר הצינורית נפלטת עור התוף נסגר ללא בעיה. בניגוד למה שחשבנו בעבר, אין צורך להימנע מהרטבת האוזניים או להרכיב אטמים מאחר ולרוב הילדים לא יהיו דלקות או כאבים כלל בחשיפה למים.
לסיכום, אם את או אתה חשים שילדכם אינו שומע טוב, נוטה לשאול הרבה מה, נראה מוסח או אינו מקשיב – גשו עם הילד להיבדק אצל רופא.
הכותב הוא מומחה ומנתח מחלות אף-אוזן-גרון וכירורגיית ראש צוואר במכבי שירותי בריאות, מחוז צפון.