יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, שיתקיים בסוף שבוע הבא (25.11) כבר קרב ובא, והשנה ארגון ויצו מעלה דווקא את הילדים לראש סדר היום הציבורי והפוליטי במדינת ישראל. לקראת היום הבינ"ל, ויצו דורשת מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים לקחת אחריות על אותם ילדים, במטרה לזהות אותם בזמן לטפל בהם כדי שאלימות במשפחה לא תהפוך לגזירת גורל עבור אותם ילדים ולמגיפה חברתית המשתוללת ללא שליטה בחברה.
כבר לא קורבנות "שקופים"
הילדים החשופים לאלימות במשפחה, אשר כונו עד לאחרונה "שקופים" ו"קורבנות משניים", מקבלים לאחרונה הכרה – במחקרים ובספרות המקצועית – כנפגעים ישירות וכפוסט טראומטיים. עם הזמן הולכת ומשתרשת התפיסה שלפיה חשיפת ילדים לאלימות במשפחה היא פגיעה בהם הן לטווח הקצר, לטווח הארוך וסיכון בשימור מנגנון העברה בין-דורית עד אחרון הדורות.
לפי דיווחי משרד הרווחה, בשנת 2021 טופלו במקלטים ובמרכזים למניעה ולטיפול באלימות רק 1,976 ילדים. זהו מספר זעום ביחס למספר הילדים החשופים לאלימות, הנאמד בכ-600,000 ילדים. בפועל, זהו כשל ביכולת הגורמים הציבוריים בישראל קרי: משרדי החינוך והבריאות, לזהות ילדים חשופים לאלימות ולהפנות אותם לטיפול באחד מהמרכזים לטיפול ומניעת אלימות שמפעיל משרד הרווחה והביטחון החברתי. במקרים של רצח האם או רצח והתאבדות האם והאב- הילדים בישראל מקבלים מענה חירום אך הוא אינו לוקח בחשבון את הצורך בטיפול ארוך טווח בצל הטראומה והתפרקות המשפחה.
תוכנית "ילדים חשופים לאלימות" היא חלק ממהלך שמובילה ויצו בהצפת התופעה כתנאי ראשון להכרה בה ולבניית מענים מתאימים. המטרה של התוכנית היא להניע שינוי חברתי שיבוא לידי ביטוי ברמת המיקרו עם הכשרת אנשי המקצוע הפוגשים את הילדים ביום-יום – גננות, מורות ומורים, רופאים, פיזיותרפיסטים, צוותי התפתחות הילד, אחיות טיפת חלב, עו"סיות, פסיכולוגיות, שכן חשוב מאד לערוך תשאול מקצועי ולחשוף את הנושא בצורה רגישה המבטיחה פרטיות וחיסיון ובעיקר מותאמת לשלב ההתפתחותי בו נמצאים הילדים.
ברמת המאקרו - תכלול התוכנית שיתוף פעולה של כלל המערכות הרלוונטיות מתוך הכוונה לשירותים המתאימים ואישור התקציב הנדרש להפעלת התוכנית הבין-משרדית למאבק באלימות, הכוללת תוכניות לאיתור וטיפול בילדים אלו, ה"שקופים", מרמת התא המשפחתי ועד לקובעי המדיניות במדינת ישראל.
"הורי הילדים ה'שקופים' עסוקים באלימות בבית, היא הופכת לדומיננטית בעולמם הרגשי והם הופכים לא זמינים רגשית לילדיהם", מסבירה רבקה נוימן, מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצו, "השאלה הנשאלת היא מי ה'מבוגר האחראי' שייקח אחריות להפסקת נטישת ילדים אלו בבית ובקהילה? מתי נפסיק להישאב למקומות של חשש, אי נעימות, קושי מנקיטת עמדה? מתי החברה הישראלית תפסיק לדבר בסיסמאות של 'די לאלימות' ותנקוט במעשים התומכים בהפיכת הילדים מ'שקופים' ל-'נוכחים' – מתוך ההבנה שאלימות לא נשארת בבתים-היא גולשת! גולשת לנהגים בכבישים, גולשת למגרשי הכדורגל, לבתי הספר ולמקומות הבילוי והעבודה".
שלב כאוטי ואובדן משילות
בין היעדים אותם שמו לעצמם בויצו בעקבות המהלך ניתן למצוא את תקצוב התוכנית הבין-משרדית באופן המחזק את הגורמים באיתור ילדים אלו באמצעות מתן הכשרות ויצו לכל אנשי חינוך, בריאות, רווחה נותני השירות, תכלול הקשר הבין-משרדי על מנת להסדיר זיהוי וטיפול בילדים, הנגשת שירותי טיפול בילדים במקלטים, מרכזים לטיפול ומניעת אלימות ובמוסדות החינוך, תוך תקצוב משמעותי בפריסה ארצית, הבניית תורת התערבות ארצית הכוללת תהליכי הערכה ארוכי טווח והצטרפות ישראל ל"אמנת איסטנבול" וביצוע המתווה שההאמנה מנסה להבטיח. "אמנת איסטנבול" המדוברת אושרה בוועדת השרים של מועצת אירופה ב-2011, ישראל טרם הצטרפה להאמנה. המדינות שהצטרפו מחויבות לפי סעיף 26 לפעול גם לטובת ילדים חשופים לאלימות.
במקביל, מערך המניעה בויצו מפעיל תוכניות ייחודיות לצמצום היקפי התופעה – באמצעות עבודה עם מתבגרים ועם אנשי ונשות מקצוע במשרדי הבריאות הרווחה והחינוך. בנוסף מטפלת ויצו בילדות וילדים והוריהם במרכזים לטיפול מניעת אלימות, מקלטים ו-8 קהילות בהן משתתפות מאות נשים יוצאות מקלט וילדיהן.
"'אובדן משילות' הוא השלב הכאוטי אליו הגיעה מדינת ישראל במקומות שהפכו ל'שקופים' בפריפריה. חברה אלימה צומחת ומתפשטת ללא שליטה במקום בו רשויות המדינה 'שיחררו' עצמם מאחריות. כשהיינו קטנים המשפט 'זה יגמר בבכי' ליווה כל משחק שהפך להשתוללות, אז כדי שזה לא ייגמר בבכי - על כולנו להתעשת חברה אזרחית, רשויות החוק, החינוך, הרווחה והבריאות - לקחת אחריות על ילדים אלו ולפעול באופן מקיף וארוך טווח להבטיח את שלומם ועתיד כולנו", מסכמת נוימן.