אחרי לילה שבו כמעט כולנו לא ישנו, ושבו חלק מהילדים חוו שוב אזעקות, מאיתנו, המבוגרים, נדרש שוב להסביר ולתווך להם את מה שקורה בעיקר לאלו בגילים הצעירים. "המסר הוא לא לשקר להם", אומר רן בראון, עו"ס ומנהל מכון למתבגרים, "לעתים יש נטייה לנסות לשמור עליהם ולהגיד שהמורה או המדריכה חולה במקום להסביר את המצב, אבל זה לא נכון, בטח אם המצב יימשך. כמו כן, הילדים מבינים ומרגישים ולכן כדי לתת להם הסבר קצר בהתאם לגילם, לא לנדב יותר מדי פרטים וכן להשיב על שאלות".
בראון מדגיש כי הניסיון של ההורה להגן על הילד בבית ולהתעלם מהשאלות שלו כדי לא למסור פרטים, עשויה ליצור חרדה גדולה יותר אצל הילד, כי ברגע שהוא לא מקבל מענה על השאלה שלו, הוא ימציא תשובה שתהיה הרבה יותר נוראית ממה שההורים יתנו.
אז מה כן אפשר להגיד? "צריך להדגיש שכדי לשמור עלינו החליטו שלא הולכים לקייטנה, ולא צריך להיות מודאגים כי יש צבא חזק שעושה את העבודה", אומר בראון, "אפשר להגיד לילד: אני יודע שציפית לקייטנה ולכל הפעילויות הכיפיות שתכננו. זוכר שבתחילת השנה היו אזעקות ונשארנו כמה ימים בבית? אז כרגע יש כמה דברים שקורים במדינה שבגללם אנחנו צריכים להישאר בבית לכמה ימים. זה כמו כשיורד גשם, ואנחנו צריכים לשנות את התוכניות שלנו. זה לא בגלל שמשהו רע יקרה לנו, זה רק כדי לוודא שנהיה בטוחים עד שהכל יהיה בסדר שוב. יש הרבה אנשים במדינה שעובדים קשה כדי לשמור עלינו, אז אנחנו לא צריכים לדאוג. זה רק שינוי קטן בתוכניות".
בראון מדגיש כי גם ההתנהלות שלנו משפיעה על הילדים. "הילדים מסתכלים עלינו ועל דרכי ההתמודדות שלנו ולפי זה מבינים אם צריכים לחשוש. מומלץ לא לצרוך חדשות אם הילדים נמצאים בסביבה, גם להורים זה לא עושה טוב. אפשר להחליט שההורה מתעדכן שלוש פעמים ביום, יש גם אפליקציות ייעודיות לאזעקות, וזה כל מה שצריך. בנוכחות הילד צריך לייצר פעולות הסחה, להראות משהו מותאם בטלוויזיה, לשחק בבית, לרדת לגינת השעשועים, כדי לייצר סביבה בטוחה לילד. ידוע שהילדים שמתפקדים טוב הם אלו שהההורים שלהם מצליחים לשמור על חוסן".
אומנם חשוב לשמור על רוגע וקור רוח, אבל מצד שני רצוי להיזהר ולא לשדר שאננות, הוא מוסיף: "גם אם אני כהורה בטוח ששום דבר לא יקרה, עדיין אעשה את הפעולות שצריך לעשות כדי לשמור על בטחוני ובטחון הילדים. התנהגות שאננה עלולה להעלות את מפלס החרדה אצל ילדים".
מה מומלץ לעשות עם בני נוער שצורכים את המידע באופן עצמאי?
"ילדים צעירים שומעים לא מעט דברים מהאחים הגדולים שלהם, ולכן צריך לבקש מהגדולים להגן על הקטנים, אם במשפחה יש אח קטן שפחות מבין את הסיטואציה כדאי לבקש לא לדבר על כך בנוכחותו, ועדיף שהמתבגר ידבר עם ההורה כשהקטנים לא נוכחים. אפשר לגייס אותם למשימה ולאחריות על הילדים הקטנים".
רק שלא פעם, גם אם נדמה לנו שהצלחנו להסביר ולתת מענה לילדים בסוגיות מורכבות של מלחמה או חטופים, הם הולכים לגן ושם הם מקבלים מידע שלא היו אמורים לשמוע: "כשהילד בא ושואל לדוגמא מה זה חטוף? צריך לשאול אותו מאיפה הוא שמע על כך ומה הוא יודע על זה?", אומר בראון, "כדאי להשלים את השאלה בעוד משפט קצר או לתקן אותו. במקרה כזה, מסבירים שיש את חמאס ויש אנשים שהוא מחזיק אצלו כי הוא רוצה שנחזיר את האנשים שלו, ואנחנו סומכים על הצבא שיצליח להחזיר אותם. המטרה היא שאחרי שישמע משפט קצר הוא יסתובב וילך. לכן צריך להבין מה הילד יודע על מה ששאל ואז להשלים את המידע בפשטות ובענייניות וללא פרטים גרפיים ומידע נוסף שאין בו צורך. חשוב לשים דברים בקונטקסט. במקרה הנוכחי של התקיפה מאיראן צריך להגיד שהאירוע כרגע הסתיים ולא צופים ב-24 השעות הקרובות אירוע נוסף, גם את זה צריך להגיד - וזה אומר שיש לנו צבא חזק", מוסיף בראון.