תחילת שנת הלימודים בבית הספר היא הזדמנות שלנו ושל הילדים לפתוח דף חדש, להתבונן על דפוסי ההתנהגות במהלך השנה האחרונה ולתכנן כיצד תיראה שנת הלימודים הקרובה. יש פעמים בהם אנחנו רואים שהילדים שלנו מתקשים להתמודד עם המשימות שלהם בבית הספר ואנחנו נוטים לכעוס ולהתאכזב. אולם יתכן מאוד שיש להם צרכים בסיסיים שהם אינם יודעים איך לתת להם ביטוי מילולי.
בטור הזה אנסה לדבר על הצרכים האלה, על הדרך לזהות אותם, וגם לתת כיוון לאיזה מענה אנחנו כהורים יכולים לתת לילדים שלנו. הנה כמה משפטים שהילדים שלנו היו רוצים להגיד לנו, אבל לא יודעים איך:
- "כשאני זז באמצע שיחה זה לא כדי 'לעשות דווקא'"...
כשאתם אומרים לי: 'שבי יפה', 'תפסיק לזוז', 'בשביל מה קנינו לך את שולחן הכתיבה היפה הזה?', כל האנרגיה שלי מושקעת ב'איך להתנהג יפה', וקשה לי מאוד גם להקשיב או ללמוד תוך כדי. למדו אותי איך להתרכז וללמוד.
הסבר: יש בינינו – ילדים ומבוגרים כאחד – הנעזרים בתנועות גוף כדי להתרכז. יש מי שיגלו כי פגישות העבודה המוצלחות ביותר נערכות תוך כדי עמידה או הליכה. יש מי ש'מקפיצים' רגל במהלך שיחה, ויש כאלה המשרבטים תוך כדי הקשבה. הצורך בתנועה הוא צורך מולד וכך צריך להתייחס אליו. מניעתה אינה מיטיבה את היכולות שלנו אלא פוגעת בהן. יתר על כן, מומלץ לא רק לאפשר תנועות אלה, אלא גם לרתום אותן לתהליכי הלמידה שלנו.
הורים, הצורך בלמידה תוך כדי תנועה בא לידי ביטוי, שלילי בעיקר, בבית הספר. שאלו את הילדים, חקרו יחד איתם וגלו מה מתאים למי ומתי: איך נוח לי להכין שיעורי-בית, בישיבה או בעמידה מול המחשב? האם אני מעדיף ללמוד למבחן באמצעות שינון בקול, כתיבה או שירה? שיחה ומודעות משותפת יחוללו פלאים. שימו לב להבדלים בין פעולות 'פאסיביות' לבין פעולות 'אקטיביות'. לדוגמה: פעולות 'פסיביות': לקרוא ספר, להקשיב, לשוחח. כיצד קל לי להתרכז? בישיבה על ספה, בעמידה או בשכיבה על ערסל מתנדנד? פעולות 'אקטיביות': הכנת שיעורים, כתיבה, ציור. האם נוח לי לבצען בשכיבה על הרצפה, בישיבה או בעמידה ליד שולחן?
כשהילדים יודעים מתי נכון להם לשבת, לעמוד ולזוז, ואיך לעשות זאת בדרך שאינה מפריעה לסובבים אותם, הם יהיו מוכנים באמת לשנת הלימודים הקרובה. "אני חייב לזוז (להזיז גוף, יד או רגל) כדי להתרכז או ללמוד". - "אין לי אוויר, אני בלחץ בין משימות"
כשאתם מזרזים אותי לעבור ממשימה למשימה, כשאתם מאבדים סבלנות ואומרים לי: 'נו כבר...', כל האנרגיה שלי מופנית לניסיון לעמוד בדרישות שלכם, וכשאני לא מצליח – וזה קורה המון – גם אני מתוסכל. למדו אותי להתמודד עם מעברים.
הסבר: מה הדבר הראשון שאנחנו עושים כאשר אנו חוזרים הביתה מהעבודה בסוף היום? חלקנו מניחים טלפון נייד, תיק ומפתחות ושועטים ישירות אל המקרר או מרתיחים מיד קומקום; אחרים אומרים שלום למשפחה ורצים למקלחת; ויש כאלה שפשוט שוקעים לכמה דקות בכורסה. רק כעבור זמן מה אנחנו אסופים ומוכנים לקראת הבאות: בית, משפחה, חברים. כולנו יוצרים לעצמנו 'זמני-מעבר' או רגעים שהם 'בין לבין'.
בדומה לכך, גם כאשר אנחנו מרוכזים בפעילות מסוימת – לדוגמה לימוד מתמטיקה – ובמחי-כף אמורים לעבור לנושא אחר – כדוגמת שיחה, לימוד היסטוריה, הקשבה או קריאה – התודעה שלנו זקוקה ל'זמן מעבר'. בין שזמן המעבר הוא קצר מאוד (כמה שניות) או ארוך יותר (דקותיים), המודעות לזמן הזה חשובה עד מאוד.
הורים, כמו המבוגרים, יש ילדים שיוצרים לעצמם 'מעברים' באופן אינטואיטיבי ויש כאלה הזקוקים ליד מכוונת וסבלנית. זַהוּ 'זמני-מעבר' המעוררים ויכוח, מריבה או תסכול, שוחחו עליהם והביאו אותם למודעות. חשבו יחד עם הילדים איך נכון לצלוח מעברים כאלה. מעבר לכך, כשאתם נותנים שורת הנחיות ארוכה לילדים, הם לא תמיד מסוגלים לזכור הכול. למדו אותם כיצד להתנהל ביעילות: הנחיות קצרות ופשוטות וסדר יום מנוהל מסייעים להתארגן לביצוע משימה. "אני צריך רגע לעצור במעבר ממשימה למשימה או מהפסקה לשיעור. תנו לי רגע של עצירה לצורך מיקוד, או נשימה 'לכוונון' מחדש". - "אני כן מקשיבה!"
גם אם אני לא מסתכלת עליך, ואולי אפילו עסוקה בדברים אחרים כמו שרבוטים במחברת, אני עדין מרוכזת מאוד!
הסבר: יש כאלה שדווקא הריכוז בעיסוק גופני והימנעות מקשר עין, הם אלה המאפשרים קשב ופניות לשיח. תנועת הגוף פורקת את אנרגיית המתח, קשר-העין אינו מאיים – וכך ההקשבה מיטבית.
הורים, מומלץ לנסות לקיים שיחות עם הבת או הבן תוך כדי עיסוק גופני משותף שאינו דורש קשר-עין. למשל גינון, צביעת מנדלות, הכנת ארוחה או אפיית עוגה. עבור חלק מאתנו, השיחות הכי טובות קורות כך. "זו לא חוצפה שלי. להיפך, זו הדרך שלי באמת לשמוע אותך". - "אני לא טיפש אם לא הבנתי נושא חדש בפעם הראשונה"
לפעמים אני מתאמץ ללמוד משהו חדש ולא מצליח בדרך הרגילה. בבקשה אל תוותרו עלי כל כך מהר.
הסבר: מערכת החושים שלנו מקדמת כל למידה חדשה. חשבו על עצמכם בנהיגה: כיצד נהגתם כשקיבלתם רישיון וכיצד אתם נוהגים היום? כיצד אתם מכינים מתכון חדש, בדיוק לפי הכתוב במתכון או באלתור? מה אתם זוכרים טוב יותר, מילים של שירים שלמים או שמות? שימוש במכלול החושים מאפשר למידה חווייתית ומשמעותית הנשמרת בזיכרון.
הורים, אפשר להמחיש כל מידע חדש על ידי ניסוי, תנועה, צילום, מוסיקה או יצירה. גלו מהן הדרכים החווייתיות שיסייעו למוח שלכם ושל ילדיכם לקלוט ולזכור טוב יותר. "תנו לי דרכים נוספות כדי ללמוד. אם תאמינו בי, נמצא דרך". - "כשאני כועסת, פוחדת או לחוצה אני לא יכולה לשמוע כלום"
אתם אומרים לי להירגע, אבל אני לא מצליחה. למדו אותי איך להרגיע כעס וחרדה.
הסבר: כשהמערכת הרגשית משתלטת עלינו, היא בשיאה ואנחנו מרוכזים רק בה. כשעצוב לנו, אנו לא מסוגלים לצחוק מכל הלב. כאשר אנחנו כועסים ומישהו אומר לנו 'תירגעו', אנו לא מצליחים להירגע. רגשות קיצוניים כמו כעס, לחץ וחרדה באים לידי ביטוי פיזיולוגי בשחרור הורמונים, המולידים תגובה גופנית כדוגמת בכי, אלימות, רעידות, התכווצויות וכדומה. כדי להרגיע את המערכת הרגשית הסוערת צריך 'להתקרקע' ולנשום עמוק. הקרקוע ופעולת הנשימה העמוקה מרגיעים את המערכת הפיזיולוגית.
הורים, יש לתרגל קודם בשעת רוגע – מומלץ לקרקע ולנשום. קרקוע יכול להיעשות באמצעות יצירת קשר עין, החזקת ידיים, חיבוק ועוד. אחר כך מומלץ לספור יחד בקול 10 נשימות עמוקות (במשך כ- 20 שניות לפחות). שימו לב: בנשימות הראשונות אולי רק אתם תנשמו. שיתוף הפעולה של הילדים יגיע אחרי הנשימה השלישית או החמישית. רק אחרי הרגעת המערכת הרגשית ניתן יהיה לשוחח. "תחזיקו לי יד ותנשמו יחד איתי 10 נשימות".
והכי חשוב – אין ילד או ילדה שאינם רוצים להצליח. לכולם חשוב שההורים יהיו גאים בהם. תנו להם מקום בשנת הלימודים הזו ואולי תגלו דברים חדשים שלא ידעתם.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת גנ"ת (גוף, נפש, תודעה) ומפתחת שיטת "פריזמה – מכניסים את הגוף לכיתה", המקיימת הכשרות להורים ומורים.