"שתיתי אלכוהול בפעם הראשונה במסיבת יום הולדת של חבר, בגן ציבורי בתל אביב, הייתי אז בן 14, היינו בערך 30 איש שאת חלקם לא הכרתי, הבנתי בדיעבד שלרבים מהם זו הייתה הפעם הראשונה ששתו", מספר ש' (17) (הפרטים שמורים במערכת), "אחד מהחבר'ה השאיל ת.ז. של אחיו הגדול והביא מה-AMPM בקבוקי ערק ווודקה. שתיתי הרבה מאוד, 8-9 כוסיות בערך. זה היה מאוד חזק, ומשחרר. התחלתי לצחוק וכולם היו רעשנים וצחקניים. היו כמה שנפלו והקיאו, ולקראת סוף הערב, אחד הילדים הקיא, התמוטט על הרצפה ולא הצליח לקום, בסוף התקשרו להורים שלו, והם באו לאסוף אותו".
לא חששתם להתקשר להוריו?
"כן, פחדנו להתקשר להורים שלו, הייתה שיחה עצבנית במשך כמה דקות, לא ידענו מה לעשות ואם להתקשר, בסוף הגענו למסקנה שזה הדבר הכי טוב לעשות".
איך הגעת הביתה?
"היה קצת מפחיד, חזרתי באופניים, נסיעה של 20 דקות, הנסיעה בעיר הייתה מלחיצה ואני לא יודע איך יצאתי ממנה. כשהגעתי בשתיים בלילה, ההורים שלי ישנו. נכנסתי בשקט והלכתי לחדר שלי, לישון".
ולמחרת, סיפרת להורים?
"כן, סיפרתי להם, אני מאוד פתוח עם ההורים שלי, הם לא כעסו יותר מדי, אלא הבינו וביקשו שאני לא אגזים".
קטע חברתי לגמרי
ש' מספר שאחרי הערב ההוא, הוא לא הרגיש חשש או רתיעה לשתות שוב, להיפך. "מאוד נהניתי ואמרתי לעצמי שאני צריך לעשות את זה יותר, כי זה היה ממש כיף, ואז זה הפך לבילוי קבוע, פעם פעמיים בחודש. בגיל 15-16 זו כבר הייתה כמעט שנה שלמה שבה כל שבוע שתיתי".
תמיד עם החבר'ה?
"כן, לא יצא לי לשתות לבד, זה קטע חברתי לגמרי. ביסודי הייתי ילד לא פופולרי, חנון כזה. בחטיבה ובתיכון התחלתי להכיר אנשים ולהתחבר וראיתי שכשאתה שותה עם אנשים זה כיף, יוצא לך יותר להכיר, יותר קל לדבר ולהתחבר כשאתה לא פיכח".
איפה הייתם שותים?
"בחוץ, בגינות ציבוריות מאוחר בלילה, לפעמים הורים של חבר לא היו בבית אז היינו באים אליו וכל שבוע קפצנו ממקום למקום, תמיד בתל אביב".
איך השגתם אלכוהול?
"אחד מאיתנו היה לוקח ת.ז. של אח שלו. לפעמים זה גם הגיע למצב שישבנו מחוץ לסופר וביקשנו מאנשים מבוגרים שיקנו לנו. רובם לא קנו, עד שתמיד היה מגיע בחור צעיר, בן 20 בערך, מסתכל עלינו, צוחק ונכנס לקנות לנו. בקטעים האלה פחות שיתפתי את ההורים, לא נכנסתי לעניין של איך אני משיג. הם רצו לדעת אם שתיתי ואם אני בסדר והייתי ממש פתוח לגבי זה, אמרתי לפני שאני יוצא שאני הולך לשתות והם אמרו לי לא לרכב על קורקינט, דאגו לי אבל לא ניסו לעצור אותי".
מה אתה חושב היום על הדרך שבה ההורים התנהלו איתך?
"אמנם זה לא הדבר הכי אחראי לעשות אבל זו הדרך הנכונה, כי אין דרך לעצור את זה, והדרך הכי טובה היא להגיד 'בסדר זה הגיוני, אבל אם אתה שותה, תהיה זהיר'. הם צדקו. אבל אני לא רציתי להישאר מתון ובטוח, רציתי להשתחרר אז רוב הפעמים הייתי בסדר, לא הגזמתי, לא רכבתי על אופניים, אבל היו גם פעמים שהקאתי וסיימתי במצב לא טוב, ולא רציתי שיתקשרו אליהם, כי זה הביך אותי להגיע למצב שאני חסר שליטה ושיבואו לאסוף אותי, אז גם כשהגעתי למצבים קשים התעקשתי לחזור לבד. בדרך כלל הייתי מה'כבדים', לא שתיתי בירות, רציתי ישר להיכנס לשכרות אז הייתי עושה משהו כמו 8-12 שוטים של וודקה, של החזקים. אף פעם לא איבדתי שליטה לגמרי, לא נפלתי או לא הצלחתי ללכת, יצא לי כמה פעמים להקיא, זה הכי רחוק שהגעתי".
ומה לגבי החברים שלך, מה היה הכי רחוק שהם הגיעו?
"הייתה רק פעם אחת שהגענו למצב קיצון לפני שנה, במסיבת סילבסטר. חבר שלנו שנמצא ברילוקיישן הגיע לארץ. הלכנו איתו למסיבה והוא רצה להשתחרר. יש לו סיבולת מאוד גבוהה. ראיתי אותו מפרק חצי בקבוק וודקה והולך על הרגליים. אבל במסיבה הוא התחיל להזיע והתמוטט על הספה. לא היה מסוגל לדבר, ולא ללכת. התיישבתי לידו הבאתי לו מים, אני הייתי אחרי כמה שוטים, לא מאוד שתוי. שאלתי אותו 'אתה מרגיש טוב? הכול טוב?' והוא מלמל שהוא שתה לפני שהגיע וקלטתי פתאום ששתה המון. ניסיתי לעזור לו והוא הקיא עליי, ואחרי זה איבד הכרה. ניסיתי להעיר אותו, תפסתי אותו ואמרתי לו 'דבר איתי עכשיו, תתקשר איתי, תגיד לי שהכול טוב', הוא לא ענה, ניערתי אותו שוב ופתאום התעורר ואמר 'הכול טוב' והתמוטט. לא הצלחתי להעיר אותו וזה היה מלחיץ. דיברתי עם חברים שלי ואמרתי להם שזה מסוכן ואני לא מוכן שזה יהיה על הידיים שלי, ושאני מתקשר לאמבולנס. התקשרנו לאמבולנס, הגיע הפרמדיק, אמר לנו שהכול טוב. לא לקחו לבית חולים אלא טיפלו בו במקום באמבולנס ולקחו אותו הביתה".
איך התנהלתם עם האלכוהול בתקופת הקורונה?
"לפני הקורונה הייתה תקופת שיא, גם באמצע השבוע היינו הולכים לבית של מישהו, ננעלים בחדר שלו ושותים. בקורונה זה היה חסר, היינו צריכים להתמודד עם העובדה שאי אפשר וזה לא הולך. ברגע שהכול חזר, חזרנו לשתות. אני זוכר שבתקופה שחזרנו ללמוד בבית ספר, היו חודשיים שלושה שהייתי יוצא לפחות פעמיים בשבוע לשתות. בשלב הזה התחילו בשכבה מעלינו להזמין אותנו למסיבות מאורגנות, והיו המון מסיבות, כל שבוע הייתה הודעה שיש מסיבה שמאורגנת על ידי מישהו מי"ב".
"התחלנו להפחית באלכוהול כשעברנו ל'וויד'"
ש' מספר שבשנה האחרונה, מאז גיל 16 התחיל להפחית בכמויות של שתיית אלכוהול. "התחלתי להבין שאני אוהב את החברים שלי כשהם לא שיכורים, ולא חייבים כל הזמן לשתות. זה כייף ומגניב ואני עדיין עושה את זה לפעמים, פעם פעמיים בחודש, אבל בגדול אני וגם החברים שלי התחלנו להפחית בכמויות. הסיבה העיקרית היא בגלל הוויד, מצאנו משהו אחר, חדש, התלהבנו. זה הרבה יותר פשוט להשיג וויד".
הפעם הראשונה שש' התחיל לעשן קנאביס הייתה גם היא במעגל חברתי. "הגעתי לחבר שלי, אחד מאלה שהיינו שותים אצלו הרבה זמן, ישבתי בחצר עם אנשים נחמדים ומאוד נדיבים שלא הכרתי והם הוציאו שקית. בהתחלה לא רציתי, לא עישנתי בכלל עד אז, כל הילדות חינכו אותנו שסמים זה דבר נורא ומסוכן ואי אפשר להתקרב לזה, הרבה יותר מאלכוהול, וזה מאוד הפחיד אותי. האנשים שעישנו לא לחצו עליי, שאלו אותי אם אני רוצה ואמרתי שלא, אבל ישבתי לידם והם עישנו, הסתכלתי והתפתיתי ובסוף אמרתי שיביאו גם לי קצת. הוויד נותן לי הרגשה מרגיעה. זה ההיפך הגמור מהאלכוהול, תמיד כשאני שותה ומשתחרר אני רץ וצועק, משחרר. עם הוויד אני יושב ומדבר עם אנשים, נכנס למצב רגוע, יושב על הספה ולא זז".
גם הפעם סיפרת מייד להורים?
"לא. הסתרתי מהם את זה כמעט שנה, לא רציתי שיידעו מזה. בעיקר בגלל שכל הזמן אמרו שזה מסוכן, וחשבתי שהם ממש יתאכזבו ממני. האמת היא שאני אפילו לא אמרתי, זה היה הם ששאלו אותי אם אני מעשן וויד ואמרתי שניסיתי כמה פעמים. דיברתי איתם על זה והם אמרו שסבבה זה הגיוני שאני אנסה אחת לכמה זמן אבל שלא אגזים עם זה. הם הכי דואגים שאני לא אעשן סיגריות, ואמרו לי שאם אני אעשן סיגריות אז הם זורקים אותי מהבית. שניהם עישנו בעבר ואמרו שזו התמכרות. ובאמת אני לא מעשן סיגריות. גיליתי גם לאחרונה שההורים שלי מעשנים גראס, אבא שלי נכה צה"ל ויש לו רישיון רפואי לעשן".
ניסיתם עוד חומרים חוץ מאלכוהול וקנאביס?
"כשהייתי בן 16 נסעתי עם חברים לחבר שלנו שעשה רילוקיישן. התארחנו אצלו לכמה ימים, והחלטנו לנסוע ליום באמסטרדם, תכננו לעשן שם כמה ג'וינטים. הסתובבנו שם ברחובות. אחד מאיתנו הוא גבוה עם זקן, ולמרות שהוא בן 16 הוא נראה יותר מבוגר. כשהוא נכנס לקופי שופ, מכרו לו "פרחים" בלי לשאול שאלות. כשנכנסנו לחנות אביזרים, עמד אחד המוכרים ליד מקרר ואמר לנו שיש שם פטריות פסיכדליות. לא תכננו לקנות את זה בכלל והוא הסביר לנו על הכול. אני וחבר שלי השתכנענו ולקחתי שתי פטריות והוא שלוש. הבחור שמכר לנו את זה לקח אותנו לקופה, והמוכר שהיה בקופה שאל אם אנחנו בני 18, אז הוא אמר לו : "תעזוב אותם, אל תבדוק להם". לא לקחנו את הפטריות באמסטרדם, חיכינו לחזור לבית של החבר, ובדיעבד קראתי שעברנו על החוק והברחנו סמים למדינה אחרת, ללא ידיעתנו. מזל שלא בדקו לנו. הגענו לבית שלו בערב אני וחבר שלי יושבים ואוכלים פטריות, עוברת שעה ולא קורה כלום, חשבתי שזה מזויף, אבל אני זוכר שהסתכלתי למנורה במסדרון הבית ופתאום זה פגע בי. החוויה של הפטריות הייתה שונה לגמרי. הרבה יותר חזקה ושונה מוויד או אלכוהול. היינו בסביבה בטוחה ורגועה, ההורים שלו לא היו בבית. התחלתי לראות דברים, אורות, ומאד נהניתי, זו הייתה חוויה ממש רגועה. אחרי שעה שכנעתי את החברים לצאת לטיול, ויצאנו להסתובב כששניים מאיתנו תחת השפעה והשניים האחרים השגיחו עלינו. החוויה שלי הייתה טובה אבל החבר השני שלקח הוא אדם עם חרדות ופראנויה אז היה איזה רגע שהוא ממש נלחץ כי מישהו צעק ברחוב אחר, הוא רץ וניסה לקפוץ מעל הגדר. למזלי בגלל שהיו שני חברים פיכחים הם תפסו אותו ואמרו לו שייקח את עצמו בידיים. בסוף היה בסדר אבל היו לו כמה קטעים מלחיצים". הפעם ש' בחר שלא לספר להורים. "על הפטריות הם לא יודעים. אני אגיד להם אחרי צבא או בכלל לא".
"לא מתאים אז לא מעשנים"
היום, כש-ש' בן 17, הרגלי הבילוי שהיו לו בשנים האחרונות השתנו. "יוצא לשתות פעם בחודש וחצי חודשיים, באיזו מסיבה או אירוע גדול, עכשיו כשאני נפגש עם החברים אנחנו בעיקר מעשנים ג'וינטים. יש כאלה שלא לוקחים, אבל המצב נרגע, יש פחות לחץ חברתי, אם מישהו לא רוצה הוא לא לוקח, לא מתאים אז לא מעשנים".
כשהוא נשאל מה האלכוהול והוויד נתנו לו, משיב ש': "הרחבתי את מעגל החברים שלי בצורה מטורפת, השתייה פתחה מעגלים מסוימים והוויד פתח מעגלים אחרים, של סטלנים. נפתחתי להמון חברים שיש לי עד היום, שהכרתי אותם במסיבות ובתים של אנשים שהזמינו אותנו. זה יצר בונדינג והיה קל להתחבר כי אין מחסומים שאתה שיכור".
שתיית אלכוהול בקרב בני נוער עלתה פי 3 בשנה האחרונה
ב-1992 פרופ' יוסי הראל הראל-פיש החל לחקור את תמונת המצב של בני נוער בגילאי 11-17 (כיתות ו'-יב'), החל בחוויות המרחב האלקטרוני ועד שתיית אלכוהול, ומזה ארבעה עשורים שהוא מעורב במחקר בינ"ל אשר חוקר אחת ל-4 שנים בני נוער בלמעלה מ-60 מדינות ביניהן סין, קניה, אבו דאבי ועוד. בשנה האחרונה, בסקר שערך על הרגלי השתייה של מתבגרים, הממצאים היו דרמטיים.
לדברי פרופ' הראל-פיש, עוד בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 הייתה בישראל עלייה דרמטית בדפוסי בילוי רווי אלכוהול בקרב בני הנוער. "רווי אלכוהול פירושו שתייה מופרזת – בינג' דרינקינג הכולל 5 מנות משקה תוך כמה שעות שגורמות להשתכרות ופגיעה במערכת המוטורית והקוגנטיבית. אחוז הילדים שלפחות פעם אחת בחודש האחרון שתה שתייה בכמות כזו תמיד היה בסביבות 6%-5% אחוזים. בשנות ה-90 המאוחרות המספרים טיפסו למעלה והגיעו בשנת 2009 ל-21% כאשר גיל ההתנסות הראשונה התחיל לרדת".
בעקבות הממצאים, הממשלה הכריזה על תוכנית לאומית למאבק בתופעת האלכוהול בקרב בני נוער. באותה תקופה פרופ' הראל-פיש היה המדען הראשי של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול (רשות שכיום היא חלק מהמשרד לביטחון לאומי ומכונה הרשות לביטחון קהילתי). "קיבלנו תקציב ל-4 שנים רצופות שבהן תכננו תוכנית מערכתית שכללה סדרה של 11 חוקים חדשים ואכיפה שלהם, עבודה אינטנסיבית במערכת החינוך, ברשויות המקומיות, קמפיין במדיה עם מסרים אחידים ושיתוף פעולה תחת מטרייה אחת של כל הרשויות הרלוונטיות". לדברי פרופ' הראל-פיש המהלך הצליח והתופעה הצטמצמה ל-9% כאשר בשנת 2019 ירדה עד ל-7%. "את ההצלחה הזו לומדים בכל העולם".
"בניגוד למבוגרים, בקרב בני נוער אין אלכוהוליזם"
פרופ' הראל-פיש מספר שבתקופת הקורונה קרו שני דברים מעניינים: נתוני הבסיס של הירידה לפני פרוץ הקורונה היו כאמור 7% ב-2019, נתונים נוספים שנאספו כשנה וחצי לאחר פרוץ המגיפה בחודשים מאי-יולי 2021, הראו כי היקף התופעה ירד ל-5%, אך הירידה הזו לא שימחה את פרופ' הראל-פיש. "השתייה של אלכוהול בקרב בני נוער שונה מאשר אצל מבוגרים אין אצלם אלכוהוליזם, הם לא מתמכרים לטיפה המרה או שותים לבד בבית, השתייה אצלם היא חברתית שמתבצעת בעת בילוי עם חברים. לכן, סביר שכשכל מקומות הבילוי סגורים והם לא רואים את החברים ולא יוצאים לבלות שיעור השתייה ירד. אותי הפחיד מה יקרה כשתסתיים תקופת המגיפה".
החששות של פרופ' הראל-פיש אכן התממשו. בסקר שערכו במאי - יוני 2022 לאחר שהחיים חזרו למסלולם, הייתה קפיצה אדירה בהרגלי השתייה של המתבגרים ל-15%. "מבחינתי זה לא סתם אור אדום אלא מצב חירום. עלייה כזו חדה פירושה שיש להתחיל את אותו תהליך שהיה בשנות ה90 ואם לא נשכיל לטפל בזה אינטנסיבית, ולעצור את המגמה של דפוסי בילוי רווי אלכוהול, האחוזים ימשיכו לעלות".
פרופ' הראל-פיש מדגיש כי כאשר שיעור השימוש הבעייתי עולה, גיל ההתנסות הראשונה יורד. "הצעירים מחקים את הבוגרים, וזה נוזל למטה, זו הסיבה שמשרד החינוך עשה תוכניות מניעה כבר בכיתות ה'".
אם אתם מקמטים את מצחכם וסבורים שהפרופיל של מתבגר ששותה אלכוהול הוא של הילד ההוא שבועט במסגרות, לא לומד, משוטט ברחובות, וזה בטח לא הילד הטוב והמחונך שלכם, כדאי שתחשבו שוב. "זה יכול גם להיות הילד הכי טוב שלא עושה דברים כאלה ורוצה להיות קול ונחשב, כי הוא פחות מקובל ויש לו לחץ פנימי להיות יותר מקובל וינסה להיראות קול על ידי כך שישתה אלכוהול", אומר פרופ' הראל-פיש.
"מדי שבוע מגיעים למיון מתבגרים עם הרעלת אלכוהול, שגילם הממוצע 13-14"
תחת השפעת אלכוהול, ובמיוחד כאשר מדובר בכמות גדולה, המערכת המוטורית נפגעת והמערכת השיפוטית נפגעת באופן שבו המתבגר לא מסוגל לקבל החלטות. לדברי פרופ' הראל-פיש, המתבגר מוצא עצמו במצבי סיכון שונים: כניסה להריון לא רצוי, אונס של בנות זוג, מעורבות באלימות או קורבן לאלימות ועוד. "אלו ילדים שמפתחים אורח חיים שבו הם מבלים יותר ויותר במקומות בילוי רווי אלכוהול שמועדים מלכתחילה לאלימות, מתחילים להיות מוקפים בסוג אחר של חברים, התפקוד היומי נפגם והם נשאבים לשוליים ומגיעים למצב שבו הם לא יכולים לממש את הפוטנציאל של התקופה המכוננת בחייהם".
ד''ר טל שניר, מנהלת מרפאת מתבגרים בביה"ח "דנה-דואק" לילדים כותבת באתר הבית של איכילוב, בנושא התנהגות סיכון ואובדנות בקרב בני נוער. "מדי שבוע מגיעים למיון "דנה-דואק", מתבגרים עם הרעלת אלכוהול, שגילם הממוצע 13-14. בדרך כלל, מדובר בהתנסות ראשונה עם אלכוהול בריכוז גבוה – ברוב המקרים מדובר בוודקה. המתבגרים שותים כמויות גדולות, בשל חוסר היכרות עם האלכוהול וזמן ההשפעה שלו. לעיתים קרובות, הם מגיעים במצב של אובדן הכרה עם רמות אלכוהול בדם שהן פי 5 המרמה המותרת לנהיגה..בבגרות הביניים, התנהגות סיכון כוללת גם קיום יחסי מין לא מוגנים...הסכנה ליחסי מין לא מוגנים גוברת מאד תחת השפעה של אלכוהול. ידוע גם, על התנהגות סיכון ברשת האינטרנט, אך הנושא עדיין לא נחקר לעומק".
"הדרך היחידה להילחם בתופעה היא לייצר אלטרנטיבה של מקומות בילוי לבני נוער"
פרופ' הראל-פיש מאמין כי קיימת דרך להשפיע על בני נוער ולהתוות את דרכם כך ששתיית אלכוהול לא תהפוך לשגרה בתרבות הבילוי. "מחקרים הוכיחו כי מצוות "אל תעשה" לא עובדת, שום תכנית מניעה שאומרת להם מה לא לעשות לא עובדת, משום שהם שותים בגלל הלחץ החברתי והתרבות. לכן, הדרך היחידה לשנות ולהשפיע היא לפתח אלטרנטיבה וליצור תרבות בילוי שונה: לפתוח מרכזי השמה לפעילות התנדבותית ומעורבות בקהילה, להקים מועדוני נוער, חוגים ותנועות נוער, לבנות מרחבי פנאי כדי שלא יהיה חלונות שעמום. רשויות מקומיות צריכות לפתח אזורי בילוי נקיים מסמים ואלכוהול ושיהיו אטרקטיביים לבני הנוער". פרופ' הראל-פיש מביא כדוגמא את העיר רעננה שהשכילה לפתח בחודשי הקיץ והאביב פעילויות בפארק העירוני ולהנגיש אותן לבני הנוער באמצעות שאטלים שמביאים אותם בחינם מהשכונות השונות ומחזירים אותם לביתם גם בשעות הקטנות של הלילה, היות והפארק מאובטח לא ניתן להכניס אלכוהול. "זה עניין של מודעות הציבור והרשות המקומית והיצירתיות שבה ניתן לייצר את האלטרנטיבות הללו. אנחנו ביחד עם בני נוער חייבים ליצור שינוי של תרבות בילוי עם החברים. הנושא הזה דובר במשרד החינוך בשירות הפסיכולוגי הייעוצי, חייבים לקחת אחריות ולחולל את השינוי הזה".
כמו בכל נושא אחר, גם בשתיית אלכוהול, דוגמא אישית היא הקובעת.
רות גנאל, מומחית למניעת התנהגויות סיכון, מרצה, מאמנת משפחתית ומנהלת התאטרון החינוכי "מהנאה להנעה", מציעה להורים כיצד להתמודד עם מתבגרים שמתנסים בשתיית אלכוהול. "יש בתים שבהם כשמזמינים אורחים, קונים יין ושתייה חריפה, ודוחפים את האורחים לשתות, או בעל שדוחף את אשתו לשתות. ילדים לא צריכים לשמוע שמבוגרים סביבם מאתגרים אחד את השני לשתות, המסר הוא שכל אחד יודע כמה מתאים לו, והורה צריך לדבר בקול רם ולהביע לקיחת אחריות: "אני לא שותה כי אני לוקח אנטיביוטיקה" או "אני לא שותה כי אני נוהג לחתונה ויש לי נסיעה ארוכה", "אני לא שותה לפני שאני אוכל", וכו'. ההורה מדבר על עצמו, מטפטף ידע ומלמד דרך זה אחריות".
מנסים להיות ההורים הקולים שמרשים להם להשתכר בבית? תנסו פחות
יש לא מעט הורים שמצהירים על כך שהם מעדיפים שבפעם הראשונה שהילד ישתה או רחמנא ליצלן ישתכר, זה יהיה לידם, בבית. "אף ילד לא רוצה להשתכר עם אדם מבוגר בן ארבעים. אם אתם רוצים לתת לו לגימה כדי לפוגג סקרנות, זה בסדר. כל עוד הטעימה לא תהיה מתוקה - מליקר מתוק, קוקטייל או וודקה רד בול אלא דווקא ממה שיעורר אצלם גועל – וויסקי, קוניאק וגם בירה – משקאות שהטעם שלהם נרכש, כך שזה לא יעשה להם חשק להמשיך. לתת טעימה חד פעמית, ולא כל פעם שההורה שותה הוא ייתן גם לילד לטעום. במחקרים רואים שכאשר ההורים מביאים באופן עקבי עמדה שלילית לא מבוהלת או היסטרית, זה הרבה יותר אפקטיבי מאשר הורה שמשחק אותה מגניב ונותן לילד לשתות. הילד נמצא בעולם מלא פיתויים, וההורה צריך לעזור לו ולהציב את הגבול".
לדברי גנאל, המקום של ההורה הוא לא להכחיש את הפיתוי, הסקרנות והלחץ חברתי. "גם אם ההורה מבוהל, לא כדאי להביע עמדה קיצונית שלילית, ולומר משפטים שמביעים את הזעזוע מכך שהילד שתה או השתכר. אלא להגיד, אתה רוצה להיות עם החברה ששותים, זה יותר קליל ויותר כייף, יותר קל לרקוד, אני לא מכחיש את הפיתוי אבל תהיה מודע לסיכון ותבין שהמחיר גבוה יותר לעומת הפיתוי, אתה צריך למצוא את הכוח להגיד: "אני סקרן אז אני אנסה קצת, אבל לא יותר מזה". הורה שמכחיש את הפיתוי, הוא מנותק ולא יצליח לתת ביטחון לילד, כך שהילד ירגיש שאי אפשר לשתף אותו. לא פעם, היחס של ההורה לאלכוהול מעיד על היחס למיניות, ולתופעות אחרות של גיל ההתבגרות. עדיף להיות הורה שיש לו גבולות ברורים ויודע לנמק אותם ומאמין בהן ומצד שני לא היסטרי, שמרני ולא פוסל או משתיק את הצד השני".
לסיכום, לא משנה עד כמה הילדים שלנו אינטליגנטיים, כהורים וכאנשים בוגרים, שצברו ניסיון חיים ותובנות, יש לנו את היכולת לשאול את השאלות הנכונות, וזה לפעמים כל מה שצריך. "אל "תשבו לשיחה" על נזקי האלכוהול, ואל תעשו סדנאות לילדים, כי הם באופן אוטומטי יתנגדו לזה. מה כן לומר? תשאלו את המתבגר מה היית רוצה שיקרה כשאתה מבלה עם חברים? על מה תתחרט? תחזקו את הילדים ואת המודעות העצמית הנוגעת גם לבחירות שלהם. האם זה מבטיח שהילדים שלנו לא ישתו לעולם? ברור שלא. אבל מה שנשאר להורה שהילד שלו ימעד בפעם הבאה זה לנסות להבין ולעזור לו ללמוד ממה שקרה, ולחזק אותו לקראת המפגש הבא, שבו יצטרך להתמודד עם לחץ חברתי ולא להגיב בהטלת עונש כי זה לא יעזור".