פתיחת סמסטר היא בדרך כלל רגע מרגש ומשמח עבורי, אך הפעם פתיחתו הכרחית וכואבת. חייבים לחזור לספסל הלימודים בכדי שלא תאבד השנה האקדמית, גם למען הסטודנטים והסטודנטיות במילואים. ל' לוחם קרבי, י' מחיל אוויר, ע' שלא סיפרה איפה משרתת ועוד סטודנטים שלי שלא יכולים ללמוד בשל המלחמה, כותבים לי ומתארים איך הם מתכננים להשלים את הסמסטר. אני מתאמצת למצוא את המילים המדויקות לענות להם כדי שירגישו עד כמה אני איתם.
האווירה עצובה ומועקה גדולה בלב. ההתלחשויות הרגילות בכיתה נעלמו, הזמזום השמח של רוח נעורים בכיסאות מאחורה נדם. מי שמצליח להגיע לכיתה, שוקד על לימודיו במעין יראת קודש, כולנו מבינים עד כמה לא מובנית מאליה הזכות להמשיך בשגרה. במסדרונות פינת יזכור ובה תמונותיהם של הבוגרים והסטודנטים היקרים שלנו שנפלו במלחמה. יפים, צעירים ומחייכים - מביטים בנו מהתמונות ואנחנו יודעים היטב: בזכותם ובזכות המשפחות שלהם אנחנו כאן, מלמדים ולומדים.
המלחמה צובעת גם את תכני הלימוד עצמם. בשיעור על שימור כוח סטטי, אנחנו חושבים על ידיים מיוזעות שמחזיקות דלתות ממ"דים נשרפים ובתרגילים על תכנון מערכת אדם-מכונה אנחנו מציעים פתרונות לוגיסטיים למקלחות שדה ולשינוע ציוד לשדה הקרב. מעולם לא היינו כה קרובים, סטודנטים ומרצים, ביחד בתוך מציאות כל כך כואבת.
"את המחשבות והרגשות שלכם אנחנו לא מתיימרים להבין"
אתם ואתן, שלא מגיעים לשיעור, מזכירים לנו בכל רגע את שטר החוב שלנו אליכם. בזכות היעדרותכם מהשיעור, עוד משוואה נכתבת על הלוח ועוד שיעור מסתיים בהצלחה. אנחנו מחכים לכם ולכן, בהתרגשות, בהערכה, בהכרת תודה. ברגע שתחזרו נעטוף אותם ונישא אתכם על כפיים. אף אחד ואחת לא יישאר מאחור. זה שדה הקרב שלנו, ניכנס איתכם מתחת לאלונקה, חמושים בטושים מחיקים, מצגות לשיעורי תגבור וחזרה, הקלטות שיעורים, הקלות ניהוליות וכספיות והכי חשוב אינסוף של הכרת תודה והערכה בלב של כולנו. אנחנו נלחם להחזיר את כולכם וכולכן לספסל הלימודים, לשגרה המבורכת.
לאט לאט אתם מגיעים חזרה. בהתחלה שלחתם מיילים מנומסים, התייעצתם איך להשתלב בחזרה בקורס. הנה חלק מכם כבר מופיעים בקמפוס, לפעמים עוד במדים ועם נשק. אנחנו מבינים שגם אם פיזית אתם מתחילים לחזור לקמפוס, החזרה לקשב ולריכוז בלמידה תיקח עוד זמן רב. את המחשבות והרגשות שלכם אנחנו לא מתיימרים להבין. מה ראיתם? מה הרגשתם? מה הלך לאיבוד ולא ישוב לעולם? אל מול אלה, נציע לכם את השכפ"ץ האקדמי והניהולי שלנו ואת כיפת הברזל של המחויבות המוסרית העמוקה ביותר להכיר לכם תודה והערכה וללוות אתכם ואותכן עד לסיום התואר, לא נעזוב את שדה הקרב רגע אחד לפני.
"יצאתם מיד, גם בלי צו 8, יצאתם בעוז, באומץ. יצאתם בלי שום שאלות, לא חשבתם לבקש הקלות. נכון אין יונה, עלה של זית אך אתם הדוגמה לשלום בית, קיבלנו שיעור אזרחות למדנו בזכותם מה זאת בגרות." (שלישיית מורת רוח, אוקטובר 2023).
הכותבת היא מרצה בבית הספר להנדסת תעשייה וניהול באפקה, המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב.