בשנת 2007, כשפריס בנט היה בן 13, הוא רצח את אחותו הקטנה אלה, שהייתה אז בת 4. פריס דקר את הפעוטה 17 פעמים, בזמן שאמם של השניים הייתה במשמרת כמלצרית בבר בעיר אבילין בטקסס. הסיפור האיום הזה התרחש לפני 10 שנים  ופריס, שנשפט כקטין על המעשה, קיבל עונש של 40 שנה בכלא, העונש המקסימלי בטקסט לעבירה של קטין. היום מודיעה אמא שלו, צ'ריטי לי, שהיא סולחת לו, למרות שעשה משהו שהדעת לא יכולה לשאת.

להגיד שצ'ריטי לי עברה ימים קשים זה אנדרסטייטמנט. אבל היא חוותה מנה נוספת של יגון והשפלה מצד הסביבה. אחד המקרים, אחד מני רבים, שהיא מספרת עליו, הייתה כשהלכה לעשות קניות בסופרמרקט. אישה זרה חסמה את המעבר שלה וצעקה לעברה "אני יודעת מי את, את צריכה לראות את הבן שלך מוצא להורג, בגלל שהוא מפלצת ואת גידלת אותו". צ'ריטי הצליחה איכשהו לא לאבד את העשתונות, והצליחה לענות לאישה "גברת אני לא יודעת מי את, אבל את צריכה פסיכולוג". מיד אחר כך היא ברחה מהסופר, מותירה את המצרכים מאחור.

"היו עוד מקרים כאלה", סיפרה לאחרונה לי לניו יורק פוסט, "אבל לאנשים לרוב יש רק דעה אחת בהתחלה, ואחר כי היא בדרך כלל משתנה אחרי שהם מדברים איתי, ואז הם כבר אמפתיים יותר".

הסיבה שהסיפור הקשה הזה חוזר לכותרות היא סרט דוקומנטרי שעומד לצאת על המקרה בשם The family I had, ובו מגולל המקרה, ומנסה להבין איך קורה שילד רוצח את אחותו הקטנה. הסרט גם בוחן את הקונפליקטים האמוציונליים הרבים שלי, היום בת 44, נאלצה להתמודד איתם, את המאבקים האינסופיים שלה להשלים, או לפחות לקבל, את הגורל האיום שנכפה עליה.

צ'ריטי לי בבכורת הסרט על רצח בתה (צילום: Astrid Stawiarz, Getty images)
צ'ריטי לי בבכורת הסרט על רצח בתה | צילום: Astrid Stawiarz, Getty images

לי הפכה לאקטיביסטית בכל מה שקשור לזכויות אסירים בכלא. היא מספרת שהיא שומרת על הזיכרון של אלה, דווקא בזה שהיא מבקרת לעיתים תכופות את פריס, היום בן 24, בבית הסוהר, ויודעת שהוא יהיה מועמד לשחרור בשנת 2027. "סלחתי לפריס על מה שהוא עשה, אבל זה תהליך שנמשך ונמשך", היא מסבירה. "אם הוא היה חופשי היום, הייתי מפחדת ממנו. העובדה שהוא בכלא נותנת לי מנוח, אבל מצד שני אני דואגת לביטחון שלו".

שום דבר לא היה הגיוני יותר

זה קרה חצי שעה אחרי חצות. שישי בלילה, 5 בפברואר 2007. השוטרים הגיעו לבר-מסעדה שבו היא עבדה כמלצרית. הם אמרו לה שהבת שלה נפגעה. היא ביקשה שהם יקחו אותה מיד לאלה, ואז הם נאלצו לבשר לה שבתה מתה. "זה לא היה הגיוני. ידעתי שהשארתי אותה בבית עם בייביסיטר ועם אח שלה. שאלתי אם פריס בסדר, והם ענו לי 'הוא בידיים שלנו'. ואז שום דבר לא היה הגיוני יותר".

מתישהו באזור השעה 10 בלילה, פריס, ילד שהוגדר כמחונן, שכנע את הבייביסיטר שהיא יכולה ללכת הביתה. לאחר מכן הוא תפס סכין מטבח, ונכנס לחדר שבו אלה ישנה. הוא היכה אותה, חנק אותה ודקר אותה. הוא חיכה מעט, ואז התקשר למשטרה כדי לדווח על הרצח. בתחילה טען להגנתו שסבל מהזייה קשה וראה דמות דמונית ומפחידה של אלה שצוחקת עליו, אבל מאוחר יותר הסביר שהוא קם באותו בוקר ורצה להרוג מישהו. אלה פשוט הייתה טרף קל.

אחד המניעים של פריס היה להעניש את אמו. היא מכורה לשעבר להרואין, שהצליחה להיגמל ממש לפני שנכנסה להריון איתו. היא נפלה קצת שוב והשתמשה בקוקאין שנה לפני הרצח. פריס טען שהיא העדיפה את הסמים על פניו. "זאת רק עוד אינדיקציה לזה שהוא סוציופת", היא אומרת, "אני לא מצטערת על איך שהתנהגתי איתו".

פסיכולוגים אכן אבחנו את פריס כבעל הפרעת אישיות אנטי סוציאלית. הוא סיפר שהיו לו מחשבות על רצח עוד כשהיה בן שמונה. היום הוא מסרב לעבור אבחנות נוספות או טיפול פסיכיאטרי. הוא גם התראיין לסרט. לי מספרת שלמרות שבנה הוא רוצח, מניפולטיבי ונרקיסיסט, היא לא הייתה יכולה להתגבר על הרגשות האימהיים שלה, ושהיא שמה את האהבה שלה אליו מעל לכעס. "החלטתי שאני לא ההורה הזה שנוטש את הילד שלו".

ב-2012 לי, אם חד הורית, נכנסה להריון שוב וילדה תינוקת בשם פיניקס. אולי זה מסביר את התקווה שהיא מביעה. היא מתגוררת עם בתה בג'ורג'יה, ונוסעת 4 שעות לראות את פריס בכלא. את פיניקס הוא לא פגש מעולם.