"בשנת 2016, במהלך השנה האחרונה שלה התיכון, בתי סשה החלה להראות סימנים של הידרדרות", משתף רוברט קנטר, אבא לנערה מתבגרת שהידרדרה לסמים, בסיפורו האישי ומעורר ההשראה. "פתאום היא לא עשתה שיעורי בית והחסירה משיעורים, היא הייתה עצבנית וכועסת ונראה היה שאין לה שום עניין בקשר איתנו, ההורים שלה", הוא משחזר.
"בהתחלה חשבנו להתעלם מזה, אבל אז גילינו שהיא גם גונבת מאיתנו כסף. במקביל בית הספר דיווח שהיא הולכת מכות עם תלמידים אחרים. מבלי שידענו אז, סשה התחברה עם האנשים הלא נכונים ויצאה משליטה".
לדבריו של קנטר מדובר היה אז בתחילת הדעיכה, חוויה שהוא עצמו הכיר באופן אישי כל כך טוב. אחרי הכל, גם הוא במשך שנים נאבק במחלה המסכנת חיים של התמכרות לחומרים מסוכנים כמו סמים ואלכוהול.
ספירלת החומרים המסוכנים
קנטר מספר כי כשסשה עזבה את המכללה, הוא הרגיש הקלה, למרות שהוא מתחרט שאמר את זה. בחודשים האחרונים לפני שזה קרה, המאבקים בבית היו בלתי אפשריים. "נזפנו בסשה ללא הרף", הוא מספר, "מנענו ממנה כספים, התעלמנו משיחות הטלפון שלה ולפעמים אפילו אמרנו לה שהיא לא רצויה בבית. אשתי ואני התפרקנו. חשבתי שהעזיבה את המכללה תיתן לנו מרווח נשימה, קיוויתי שהבת שלי תמצא את דרכה, אבל ברגע שהיא עזבה היחסים שלנו כמעט ונותקו לחלוטין".
לאט לאט הבעיות החמירו. יום אחד קיבלו הוריה של סשה טלפון מאחד מחבריה שהביע דאגה לחייה. במהלך אותה שיחה נודע להם כי סשה עזבה את הקולג', עברה לגור עם חבר שעוסק בסמים והחלה לצרוך בעצמה כמויות גדולות של אופיאטים והרואין. "אלו היו חדשות לגרושתי ולי", משתף קנטר, "אבל לא הופתעתי לגמרי. עמוק בפנים דאגתי שסשה תנסה להחליף את המשפחה והחברים שלה, כמו גם את האינטימיות שהייתה חסרה לה, בסמים ואלכוהול. ממש כמו שאני עשיתי בעבר. ידעתי שאם הספירלה שלה תימשך, בתי יכולה להגיע למצב של מוות ממנת יתר ולהיות אחת מעשרות אלפי האמריקאים שמאבדים את חייהם בגלל נסיבות כאלה. התחננתי בפני חברתה של סשה לשכנע אותה לפגוש אותנו במסעדה ליד ביתה, רק כדי לדבר".
"יכולתי לזכור את הבושה והבדידות שההתמכרות מביאה"
לדבריו של קנטר, כשהוא ראה את ביתו במסעדה באותה פגישה הוקל לו לדעת שהיא בחיים, אבל היא נראתה מבולבלת ועתירת הרואין. "כשהסתכלתי על פניה בפעם הראשונה מזה חודשים, יכולתי לדעת שהיא סובלת מאותה מחלה בה נאבקתי שנים קודם. יכולתי לזכור את הבושה והבדידות שההתמכרות הביאה, יכולתי לדעת שהיא אוהבת אותנו ומתגעגעת אלינו אבל פוחדת מהתגובה שלנו כשנגלה שהיא הידרדרה ככה".
קנטר מספר כי הוא החל להתייסר על האופן שבו טיפל במקרה של סשה. "הרגשתי שלא חיפשנו לדעת טוב יותר מה קורה לסשה, אלא רק להגיע ממקום של עונש וסטיגמה", הוא מסביר, "לא גילינו אכפתיות לשלומה, אפילו בשלב מסוים היא הביכה אותנו. עשינו את הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות למישהו שמכור לסמים - התנתקנו ממנה".
בשלב הזה קנטר החליט שהוא מנסה לעשות משהו חדש שהוא מעולם לא עשה לפני כן - לספר לבת שלו על המסע שלו להתמכרות לסמים ועל הגמילה מהם. "אמרתי לה שלפני שנים גם אני צרכתי סמים ואלכוהול", הוא משתף, "שמרתי סודות אפלים, גנבתי, נעצרתי, הסתגרתי בדירתי וצרכתי סמים. כמעט מתתי כמה פעמים ועברתי חמישה אשפוזים בכפייה. סיפרתי שהרופאים שלי טענו כי אני נמצא בסכנת מוות".
"שיתפתי אותה שבסופו של דבר נגמלתי מהרעלים באשפוז במכון גמילה, אך לאחר השהייה שלי שם הייתי חסר בית ושבור", הוא ממשיך, "אמרתי לה שבזכות עזרה מקצועית חיי החלו לקבל תפנית והדברים השתפרו. בניתי מערכת תמיכה מדהימה, הבראתי, מצאתי קריירה, נמנעתי מסמים ואלכוהול והכי חשוב - מצאתי שלווה ואושר. סיפרתי לה שכיום אני נקי מאופיאטים, קוקאין ואלכוהול כבר 15 שנים. תוך כדי השיחה איתה יכולתי לחוש את הקרע בינינו מצטמצם. כשהיא הביטה בי בעיניים, ראיתי תקווה".
"היא אמרה שנפרדה מהחבר שלה ומוכנה לקבל את חייה בחזרה"
קנטר מוסיף ומספר כי למקרה הזה יש סוף שמח. "גרושתי ואני אמרנו לסשה שאנחנו לא מתביישים בה ומוכנים לעזור לה", הוא נזכר, "הדגשתי בפניה שהמסע להחלמה אינו עניין של אדם אחד אלא כזה שדורש תמיכה. יחד איתה דנו באפשרויות הטיפול כמו מכונים לניקוי רעלים, תכניות לשיקום באשפוז, מלגות 12 שלבים, טיפול ותרופות. אפילו הצענו להסיע אותה למרכז ניקוי רעלים בהבטחה שהבחירה אם להישאר או לעזוב תהיה שלה".
אחרי הדיון המשפחתי, סשה אמרה להוריה כי היא תלך הביתה, תשקול את האפשרויות ותדון בהן עם החבר שלה. "הלב שלי שקע", מוסיף קנטר, "אבל עמוק בפנים ידעתי שאם אנחנו רוצים לעזור לסשה, היא צריכה לקבל את ההחלטה כדי להשתפר בעצמה. אמרנו לה שאנחנו נשארים במסעדה אם היא תחליט שהיא רוצה לחזור, ואכן שעתיים לאחר מכן היא חזרה עם שקית שחורה מלאה בחפצים מרופטים, אמרה שהיא נפרדה מהחבר שלה ושהיא מוכנה לקבל את חייה בחזרה".
לאחר אותה שיחה, סשה נכנסה למכון גמילה מאושפז, אותו מכון גמילה בו קנטר היה בו 12 שנה קודם לכן. מאז, לאורך השנים היא הצליחה לבנות את חייה מחדש. "הגישה ההורית שלנו של אהבה ותמיכה, פגשה אותה איפה שהיא הייתה ולא איפה שרצינו שהיא תהיה - וזה עבד. היום, שלוש שנים מאז אותו יום במסעדה, אנחנו מדברים ומתראים באופן קבוע. גרושתי ואני נותרנו מעורבים בהחלמתה. יש לסשה חבר חדש, עבודה חדשה והיא חיה בקהילה נקייה, כשהיא שמחה ובריאה. היא נקייה כבר למעלה משנתיים".
"המשפחה שלנו מעולם לא הייתה מגובשת יותר", מסכם קנטר את הסיפור המרגש, "אני ישן בשקט בליל, אסיר תודה שסשה ואני פיכחים ונקיים מסמים. בתי ואני ממשיכים לספר בעולם לאחרים על סיפורי ההחלמה והגמילה שלנו, כדי להתמודד עם הזינוק בצריכת הסמים. אנחנו רוצים שהדברים שאנחנו אומרים יתנו תקווה למישהו שנמצא כרגע באפלה של ההתמכרות והוא יצליח להתאושש ולמצוא שלווה".