"לא בא לי להתחפש".
"חבל", "אתה תתחרט", "אולי רק קשת או כנפיים?", "כולם מתחפשים ורק אתה תהיה בלי תחפושת", "אבל הבטחת שתתחפש! כבר קנינו תחפושת".
פוס משחק.
פורים הוא בשביל הילדים. בואו לא ניקח אותו ברצינות אבל את הילדים דווקא כן. לפני שאסביר מה לעשות כאשר ילד לא רוצה להתחפש, חשוב לי רגע להיכנס לראש של הילדים ולהרגיש את החג הזה מנקודת המבט שלהם. למרות כל החגיגיות והכיף סביב פורים, לילדים ולבני נוער יש לא מעט אתגרים להתמודד איתם בחג הזה. תמיד, והשנה בפרט, פורים עלול להיות חג מלחיץ. מפתיע לא?
מה מלחיץ בפורים? בניגוד לפעם, אז כל אחד הכין תחפושת בבית, בשנים האחרונות התחפושות הפכו להיות מאוד מושקעות. זה חג שהילדים ובני נוער מתכוננים אליו לפעמים במשך כמה חודשים, כתוצאה מכך נוצר מצב של תחרותיות סביב התחפושת "הכי מיוחדת". בנוסף, יש ילדים שמפחדים מתחפושות כי הם לא תמיד מזהים מי נמצא מאחוריה. אם נוסיף לסיטואציה הזאת תחפושת מפחידה, נראה שנוצר פה מצב מלחיץ ולא נעים.
סיבה נוספת שיכולה להיות היא שיש ילדים שמבחינת ויסות תחושתי לא נעים להם שיש עליהם בגדים מיוחדים, אביזרים ואיפור – מה שגורם להם מראש לוותר על פורים.
כמו כן, נושא שאי אפשר להתעלם ממנו היום הוא המצב המורכב במדינה שלנו, והקושי לחגוג חג צבעוני וחי כמו פורים בעוד שהמלחמה עדיין כאן והחטופים עדיין לא פה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שאווירה פורימית אין פה, ואי אפשר לצפות מהילדים - ובטח שלא מהמתבגרים - להחליף ל"ערוץ שמח". לא מאלו שהנושא לא נגע אליהם ישירות ובטח שלא מהילדים שחלילה חוו טראומות ישירות או עקיפות.
כל הסיבות הנ"ל גורמות לילדים ובני נוער להיות מתוסכלים גם מהחג עצמו וגם מעצמם, שכן הם מרגישים שכולם נהנים ורק הם מפחדים, חוששים, לא אוהבים ונמנעים. אם נוסיף לזה את הסביבה שדוחפת אותם להתחפש ואפילו מלחיצה אותם בכך שהם "הולכים להתחרט" על כך שלא התחפשו, נקבל ילדים מתוסכלים שמאבדים את האמון בעצמם ובסובבים אותם.
אני מאמינה שתפקיד ההורים הוא לעזור לילדים וליצור עבורם אווירה כמה שפחות מתסכלת. עם זאת, יהיו פעמים שהילדים יחוו קושי או חרטה, במקרה כזה, אני מעדיפה שהם יחוו חרטה סביב פורים ולא סביב נושאים קשים הרבה יותר. המסר שאנחנו פה בשבילם חשוב בהרבה מהתחפושת.
המתכון לילד מאושר בפורים
שלב ראשון: להסכים עם החלטת הילד. להגיד לו שהוא ממש לא חייב להתחפש.
שלב שני: לשאול אותו למה. חשוב רגע להבין מאיפה נובעת ההחלטה. האם הילד מפחד שיצא לא יפה? האם הילד מפחד להתחפש או אפילו מפחד מפורים? האם הוא מרגיש שהוא כבר גדול מדי? האם לא נוח לו פיזית להתחפש? ואולי אפילו בתת מודע הוא יודע שזה "יפעיל" אותנו ההורים וניכנס למקום משכנע וזה "שווה לו את זה".
שלב שלישי: אחרי שהילד נתן סיבה, אנחנו יכולים לענות לו על הצורך שלו תוך שאנחנו משאירים לו את המקום לא להתחפש על ידי "שיקוף" ו"נרמול" הסיטואציה. כמובן שיכול להיות שהילד גם לא ידע לענות ופה התפקיד שלנו הוא לנסות להבין יחד איתו מה יעזור לו, ולהבין מתי להפסיק לנבור בנושא (שלא לומר לחפור). איך נעשה את זה? נענה לו ככה: "אין שום בעיה! אתה ממש ממש לא חייב להתחפש. זה ממש הגיוני שאתה לא רוצה" (נרמול - אתה גם אומר שלא מתחשק ולא נעים לך, ואני מבינה שהתחפושת באמת לא נעימה לך בגוף, והרעיון באמת גורם לך לאי נוחות - שיקוף).
שלב רביעי: לתת לו את המקום להתחרט ולהגיד: "רק שתדע שאם במקרה תשנה את דעתך אני אשמח לעזור. אני אפילו מוכנה לקנות תחפושת ואתה תחליט ברגע האחרון אם אתה רוצה אותה או לא". אפשר גם להיות ממש יצירתיים ולהחליט שבמקום להתחפש תכינו כמה משלוחי מנות ותלכו לשמח ילדים שצריכים את זה היום. בהנחה שהמטרה לחגוג ולגרום לילד להיות מאושר, הפתרון הנ"ל בהחלט יכול להשיג אותה.
שלב חמישי: לחזק את הילד. בהמשך השיחה נאמר לו: "כל מה שתבחר זה נהדר". המטרה היא שהילד יבין שהחג הזה הוא בשבילו ולא כדי שהוא יעמוד בהבטחה שלו לנו להתחפש או שיחווה את פורים כמו שאנחנו חווינו (או לא חווינו) אותו בתור ילדים.
שלב שישי: לשחרר (וסליחה על המילה המעצבנת). זה לא אומר כלום על האופי שלו וזה גם לא בהכרח אומר שהוא יתאכזב שהוא לא מחופש. זה גם לא אומר שהגננת או המורה יחשבו שאמא שלו לא משקיענית. זה פשוט אומר שהוא באמת לא רוצה. יכול להיות שהנכונות שלנו להבין ביחד איתו מה מפריע לו בתחפושת יעזור לו להגיע למסקנה שהוא רוצה להתחפש ויכול להיות שהשינוי יצטרך לקרות אצלנו - אנחנו נבין את הסיבה שהוא לא רוצה ונוכל להניח לו.
מה לא לעשות: "אמרתי לך" - בבקשה לא. אם הילד בסופו של דבר חוזר הביתה ומרגיש שהוא מתחרט שלא התחפש, המחשבה ש"אמרתם לו" לגמרי תהיה שם. המסר שאולי בפעם הבאה כדאי לו לעשות בחירה אחרת ושאתם שם בשבילו יהיה חזק יותר אם הוא יצפה ל"אמרתי לך" ויקבל תמיכה אמיתית במקום.
מה כן לעשות במידה וזיהיתם שהילד התחרט: לזכור שהוא ילד ולהסביר לו מה קרה במקרה הזה.
שיקוף - לעזור לו להבין את ההרגשה שלו. למשל אני רואה שאתה מתחרט\מאוכזב:
נרמול - זה ממש בסדר שאתה מרגיש ככה. הגיוני גם להחליט משהו ואז להתבאס מההחלטה.
לעזור לו למצוא פתרון - בוא ננסה ביחד למצוא את המקום שנוכל להתחפש בכל זאת. אולי נלך לסבא וסבתא מחופשים? אולי נמצא איזו מסיבה אחרת? אפשר גם להזמין הביתה כמה חברים ולעשות מסיבת פורים קטנה ואינטימית. לפעמים נבין שיש צורך לחכות שנה עם התחפושת, ושהילד יצטרך להתגבר על כך שלא היה מחופש. המסר שאנחנו תמכנו בהחלטה שלו חשוב הרבה יותר.
לסיכום, להורים תמיד יש כוונה טובה. הם רוצים שהילד ייהנה מפורים. חשוב שנניח בצד לחוויות הלא טובות שלנו כילדים מפורים ונבין ביחד עם הילד שלנו איך אנחנו יכולים לעזור לו למצות את החג הזה בדרך שהכי מתאימה לו. בשביל זה נצטרך להבין ביחד איתו מה באמת יעשה לו טוב.
הכותבת בעלת קליניקה לליווי משפחתי. מדריכת הורים לגיל הרך ולבני נוער, יועצת זוגיות ויועצת שינה וכתבת ומרצה בענייני זוגיות והורות