איך לנהל את השיחות הקשות עם הילדים? טור אישי

נראה שאין אדם בוגר בימים אלו שלא חווה טראומה מהמצב במדינה. וככל שלנו המבוגרים לא תמיד פשוט לתקשר את הרגשות המבלבלים שאנו חווים החוצה, המצב נהיה קשה על אחת וכמה וכמה כשמדובר בילדים שלנו. 

ד"ר מרים פינק לביא, פסיכיאטרית ילדים ונוער ומנהלת בריאות הנפש מחוז ירושלים בלאומית, עוזרת לשפוך קצת אור על המצב:

טראומה שוברת את הרצף הנפשי והתפקודי והאירוע העוצמתי לא מצליח להיקלט באופן תקין. במצב זה אונה פרונטלית מתנתקת והשליטה עוברת לאיזורים הישרדותיים עם טעינה רגשית מציפה ועוררות קשה של הגוף.

המטרה בשיחה בשלב הטראומתי היא להוציא את האדם ממצב סטרס, להחזיר אותו לרצף התפקודי ולהפחית סיכוי ל- PTSD (פוסט טראומה). בשלב הזה חשוב להבין שאף אחת מהתגובות הראשוניות איננה תגובה פוסט טראומטית, אלא תגובות נורמליות לאירוע לא נורמלי, כמו זה המתקיים עכשיו. 

זכרו, השיחה נועדה בשביל:

1. להחזיר את תחושת הבטחון והבטיחות.
2. להרגיע ולהוריד את המתח.
3. להגביר את תחושת המסוגלות והמועילות האישית והקהילתית.
4. ליצור קשרים וחיבורים לעצמי, למשפחה, לחברים, לקהילה, לערכים ולאמונה.
5. לייצר תקווה.

אפשר לעשות את השיחה על פי אחד המודלים:

1. מודל נת"ת - נרמול, תיקוף ותקווה.
2. מודל גשר מאח"ד - הדגשת האפשרות להתחבר לסגנון התמודדות שנגיש לי ונכון לי.
3. מודל מעשה – על פי מודל זה ההתערבות נועדה ליצירת מחויבות על ידי הדגשת "אני כאן איתך", עידוד לפעילות יעילה על ידי שאלת שאלות כמו "מה אתה הולך לעשות עכשיו?" ועידוד פעולות כמו "תתקשר", "תספור". בשיטה זו גם משתמשים בשאלות מחייבות מחשבה שמעבירות ממצב של הצפה רגשית לחיבור קוגניטיבי. אפשר לעשות את זה בעזרת שאלות כמו למשל: "איך קוראים לילדים/חברים שלך? מה הם אוהבים לעשות? או איפה אתה הולך לישון הלילה? ובעזרת שאלות שמסייעות בהבניית האירוע כמו למשל: מה היה? מה קורה עכשיו? מה יהיה?

ישנם גם מודלים ששמים דגש על גוף, שגרה, שכל, רגש, משפחה, אמונה ערכית או דתית משמעות, חברות ועל דמיון בעזרת משחק, הומור ואומנות.

איך לסיים את השיחה?

1. לנסות לזהות נורות אדומות כמו אובדנות, דיסוציאציה וחוסר תפקוד קיצוני.
2. לתת מידע איך ניתן ליצור קשר ולמי לפנות.
3. להזכיר שכל אחד מתמודד אחרת.
4. להזכיר שטראומה עוברת דרך הגוף ולכן חשוב להתייחס למרכיב הגופני.  

איך להחזיר להורה את התפקיד של המאזן?

להזכיר לו שיש צורך ביצירת איזון בין תמיכה, הכלה ותיקוף לבין גבולות ודחיפה לתפקוד תוך שימוש באמפתיה וזיהוי המקום שלנו כהורים.

להסביר מה לא כדאי לעשות עם ילדים:

1. לא לשקר.
2. לא לחפור יותר מדי.
3. להזהיר מחשיפה משנית.
4. להזכיר שחשוב להבין שאי אפשר להתנתק מהחדשות אך אפשר להפחית חשיפה גרפית. להסביר שלא כדאי להשאיר מסך רצוף פתוח כדי לא להציף את הילדים אבל כן להקפיד על תיווך של מה שהם ראו כדי לא לגרום להסתרה ושקרים.

להזכיר מה כן חשוב לעשות:

1. להצטרף אל הילד במקום שהוא נמצא.
2. לשים לב לסימנים שהוא רוצה להפסיק את השיחה שהוא מוצף.
3. לשנות את דפוס החשיבה משחור-לבן לרצף.

איך לווסת תגובה עוצמתית שיצאה משליטה בקרב ילדים? מבוגרים:

1. לנסות לזהות חסרים קונקרטיים.
2. לדאוג למקום בטוח, לשינה ולאכילה.
3. לחבר את הילד לדמויות קרובות ומשמעותיות.
4. להפחית אי וודאות.
5. לייצר רצף תחושות, למשל באמצעות מד רגשות.