עם מסכות, אחרי בדיקות אנטיגן ובעיצומו של הקרב נגד נגיף הקורונה, מיליון וחצי תלמידים חזרו ללימודים בשבוע שעבר. בעוד כולם חוגגים את המאורע (בכל זאת, אחרי שנה וחצי של חוסר וודאות), נדמה שיש משהו אחד שפספסנו - למה בתי הספר שלנו כיום, בשנת 2021, עדיין מתנהלים כמו לפני מאתיים שנה?
קחו למשל את סוגיית הצלצול המוכר. בינינו, מי צריך אותו? בירור קצר מעלה כי הוא נולד בעולם העתיד, אז השתמשו בפעמון כדי לכנס את בני השבט או את כל הקהילה. בתי הספר המודרניים הראשונים נולדו באירופה והתקיימו בתוך כנסיות, הם קיבלו את הפעמונים כנדוניה. שעון היה אז מוצר נדיר ויקר. אבל התקדמנו מאז, היום לכל אחד מאתנו יש שעון. אז למה עדיין צריך צלצול? לא כל השכונה צריכה לדעת שמתחיל שיעור מחשבים, ובכלל, לא יזיק לתלמידים לפתח משמעת עצמית, בגרות ואחריות. זה לא שבחיים עצמם יש לנו צלצול שמזכיר כשיש תור לרופא, פגישה חשובה או כשנגמר יום עבודה. ובכלל אולי לא כל השיעורים של כל הכיתות צריכים להתחיל ולהסתיים באותה שעה? ובכלל, מי אמר שכל המקצועות נכנסים לאותה תבנית?
ובכלל, חשבתם פעם איך נראה בית ספר לפני מאתיים שנה? בשנת 1821, תוחלת החיים הייתה 45 שנים בלבד כי עוד לא המציאו את האנטיביוטיקה. רוב האנשים גרו בכפר ועסקו בחקלאות, אין מכוניות, אין רדיו וטלפון, אין אפילו קורנפלקס. הדרך המהירה ביותר להגיע ממקום למקום היא כרכרה רתומה לסוס. אבל כשנכנסת לבית ספר ב-1821, המחזה היה די מוכר: מבנה גדול עם מסדרונות ארוכים ומהם יוצאות הרבה כיתות, בכל כיתה כמה עשרות תלמידים יושבים על כיסאות ליד שולחנות וכולם פונים לכיוון אחד – המורה שעומד ליד לוח ונותן הרצאות של 45 דקות בדיוק, מהבוקר עד אחר הצוהריים. נשמע מוכר, לא?
אם תדלגו מאה שנה קדימה תגלו שהאנושות כבר עובדת בתעשייה, נוסעת ברכב ומכוניות ואפילו טסה במטוס. העולם התקדם, הקולנוע והטלוויזיה נולדו ועדיין - לו הייתם נכנסים לבית ספר הייתם נתקלים באותו מראה: מבנה גדול, כיתות קטנות, ילדים לפי קבוצות גיל, כסאות, שולחנות ומורה, לוח וגיר.
ומה היום? העולם הוא כפר גלובלי. מיליארדרים קונים כרטיס טיסה לירח. בזכות האינטרנט וד"ר גוגל כולנו יודעים מה קורה בכל מקום ובכל רגע, אנחנו יכולים לקנות כל דבר בלחיצת כפתור וטעימה קטנה ממרק עטלף בסין, מכניסה מיליארדים בכל העולם לבידוד. אז למה למען השם רק בתי הספר שלנו נשארו אותו הדבר? אותו מבנה. אותן כיתות. אותם שולחנות ומורים עם לוח וגיר. אה כן, התקדמנו לטושים. תודה באמת.
אחרי כל כך הרבה שנים מגיע למוסדות החינוך שלנו איזה עדכון גרסה, לא? המבנה כבר ממש לא חייב להיראות כמו שהתרגלנו, שיעור לא חייב להתנהל בכיתה, הוא יכול להתרחש במעבדות, בטבע, בחדרי ניתוח, בחברות הייטק, בכנסת, בחלל החיצון וגם לא רק על ידי המורה - גם התלמידים יכולים להעביר שיעורים. אז למה בשנת 2021 אנחנו עדיין עם אותו פורמט שמרני ומיושן? נראה שבתי הספר שלנו קצת קפאו בזמן. לא הגיע הזמן להפשיר?
למה מתחילים בשמונה לפנות בוקר?
שאלה נוספת שאפשר להעלות נוגעת לשעת תחילת יום הלימודים. מבירור קל עולה כי לא מעט חוקרים חושבים ששעת התחלת הלימודים מוקדמת מדי, וכי עיכוב של כמה שעות יכול לשפר משמעותית את מסוגלות הלמידה והקליטה של התלמידים. אז מי קבע שבישראל יתחילו את הלימודים בשמונה בבוקר? הסתדרות המורים. בכינוס שערכה בשנת 1903 בזיכרון יעקב, קבעה לאחר דיונים ממושכים את מספר שנות הלימוד, את תכנית הלימודים, את כמות שעות הלימודים ואת שעת ההתחלה – שמונה. כל מה שהם קבעו כבר השתנה מאז חוץ מדבר אחד – נחשו מהו?
אז למה דווקא השעה 8 נשארה? בגלל תחילת יום העבודה של ההורים. מישהו הרי צריך לשמור על הילדים כשהם עובדים. בזמן המהפכה התעשייתית כולנו היינו צריכים להגיע בזמן למפעל, בשעה שמדליקים את המכונות. כך נולדה השעה האחידה, בכל זאת רגע לפני שמתחילים צריך להספיק לפזר את הילדים למסגרות. אבל בתכלס, מה אשמים הילדים הגדולים שלא צריכים את אבא ואמא כדי ללכת לבית הספר? למה גם הם קמים מוקדם? ולמה אנחנו משמרים את השעה 8 למרות שרובנו כבר לא עובדים במפעלים?
הסדרה "שאלות אמיתיות" הופקה על ידי מורים ברשת אמית, אשר מבקשים לבחון מחדש את הנחות היסוד של מערכת החינוך בישראל וזאת כדי להתאים את הלמידה למאה ה-21 ולהכין את התלמיד לעתיד.
"היום אנחנו מבינים שיש להתאים את הלמידה לעולם המחר ולא ללמד כמו בעולם האתמול", מסביר ד"ר אמנון אלדר, מנכ"ל הרשת, "הרשת מאמינה בחשיבה מחוץ לכיתה. הבוגר היום זקוק למיומנויות אחרות מאלו שסבא שלו היה זקוק להם. את השינוי מובילים המורים שהופכים את הלמידה לרלוונטית וכך תלמידים יכולים ללמוד כיום בדרכים שונות: באוניברסיטאות, בבתי חולים ובחברות היי–טק, בעולם האמיתי. בלמידה בבית הספר, התלמיד כבר לא פאסיבי מול המורה המדבר ומלמד אלא הופך ללומד עצמאי, יזם, יצירתי היודע לעבוד בשיתופיות. כדי שנצליח, אנחנו צריכים כל העת לעורר שיח ולשאול מה נכון, מה צריך להישאר ומה חייב להשתנות".