אחת ההתמודדויות הקשות והכואבות של הורה היא עם אובדן של ילד. בחלומותיה המסויטים ביותר של ג'נט דקומב היא לא תיארה לעצמה שתיאלץ לקבור את בנה במשך חמש פעמים. 20 שנה לאחר שנפטר תינוקה של דקומב כתוצאה ממום בלב היא נערכת בימים אלו להלווייתו החמישית.
בריאיון מרגש לצהובון ה"סאן" היא מספרת על השתלשלות האירועים האכזרית. בנה של דקומב היה אחד מקורבנותיו של סקנדל איברים שהרעיש את בריטניה בסוף שנות התשעים. הסקנדל חשף כי הפתולוג בבית החולים "אלדר היי" הסיר את איבריהם של כ-3,500 ילדים שנפטרו מבלי ליידע או לבקש את רשותם של ההורים. פרופ' דיק ואן ולזן פוטר מבית החולים, אך לא הועמד לדין ונמלט להולנד, שם עקבותיו נעלמו.
הטלפון הנורא
סיפורה הטרגי של דקומב החל ימים ספורים לאחר שבנה נולד. אז גילו הרופאים שלושה חורים בליבו ונדרש ניתוח מסובך כדי לסגור אותם. "היה נורא לראות את ג'יימס בטיפול נמרץ", מספרת דקומב. "לאחר מכן מצבו החל להתדרדר. הוא חטף זיהום והגוף הקטנטן שלו לא עמד בזה".
ציוד התינוקות החדש שג'נט קנתה נותר מיותם באריזותיו. דקות לפני שג'יימס נפטר הספיקה אימו להטבילו לנצרות: "לבסוף, משוחרר מכל הצינורות והמוניטורים יכולתי לאחוז בתינוק שלי שסוף סוף מצא שלווה, או לפחות כך חשבתי".
היא מספרת בכאב על ארגון הלוויה שהפגיש אותה עם המציאות האכזרית - במקום לרכוש מתנות לתינוקה הקטן היא נאלצה לבחור לו ארון מתים. ג'נט נאלצה למצוא דרכים להתמודד עם האובדן ונהגה לפנות לקווי תמיכה טלפונים לאחר שהשכיבה לישון את בנה הנוסף ג'סטין, שהיה אז בן שש. בסופו של דבר חזרה דקומב לעבודתה כאחות ואף נישאה מחדש והביאה שני בנים נוספים לעולם - מתיו בן ה-17 ואלכס בן ה-15.
10 שנים לאחר מותו של ג'יימס הגיעה שיחת הטלפון הנוראה שהחזירה אותה לימים הנוראים ובישר לה כי אחד הרופאים בבית החולים בו נפטר בנה, נהג להסיר איברים מילדים לאחר המוות.
"לא הצלחתי להאמין למשמע אוזני", היא מספרת. "בני נשדד מאיבריו ועכשיו הם רוצים להשיב לי את החלקים שנלקחו. הם אמרו שיש להם חלק ממוחו וריאותיו ושאני יכולה לבוא לאסוף אותם". הטלפון זרק אותה שוב לאותם רגעים בטיפול נמרץ בו ראתה את בנה אבל לא יכלה להחזיק אותו. "הנה אני 10 שנים אחרי, רוצה לנחם את בני אבל לא יכולה מפני שהוא קבור וקפוא בחלקת הקבר".
דקומב החליטה שלא לוותר על הלוויה השנייה לבנה לאחר שבית החולים הרגיע אותה שאין סיכוי שימצאו איברים נוספים. ההלוויה השנייה נערכה בנובמבר 1999, אך לא עברה חצי שנה עד שהגיע טלפון נוסף מבית החולים בו נמסר שהם מאמינים כי נמצאו עוד איברים של בנה. בפעם השלישית דקומב החליטה שלא לפתוח יותר את קברו של בנה וקברה את האיברים בקבר אחר.
דקומב הוכרחה לקחת את האיברים של בנה אך התקשתה לשאת את גודל הזוועה – היא איבדה את עבודתה ונאלצה למכור את ביתה. "ילדי איבדו את ביתם ובאופנים רבים גם את אימם. התקשיתי להתמודד", היא מודה בכאב.
גם ב-2005 וגם ב-2008 הגיעו טלפונים נוספים מבית החולים, שהחליט לארגן הלוויה המונית לכל ההורים שהיו חלק מהאסון. עכשיו, כשהיא מלאת תקווה שזו פרידתה האחרונה, היא מסכמת: "אין לי מילים לתאר כיצד זה מרגיש כשאומרים לך שתצטרך לקבור את בנך בפעם החמישית. מי היה מאמין שדבר כזה יכול לקרות בימינו. זו חרפה. החלטתי שזו הפעם האחרונה שאקבל איברים מבית החולים. בינואר אקבור בפעם האחרונה את הקופסה הקטנה והלבנה. בני שלם בליבי ואני חייבת להמשיך הלאה".