ליבטרד רואיס בת ה-37 מספרד, אובחנה בילדותה עם תסמונת פראדר-ווילי הנדירה (PWS), המוכרת גם כ"תסמונת הרעב הקטלני" אשר במסגרתה, בין היתר, לא מצליחים להפסיק לאכול.
כשליברטד, בת שלישית להוריה, נולדה, לא היה להם פשוט להאכיל אותה מאחר שלא הגיבה ואופן הטיפול בה היה שונה. "היא לא בכתה, לא ינקה", סיפרה אמה, פטרה, כפי שדיווח בשבוע שעבר העיתון הספרדי El Mundo. "זה היה בגלל היפוטוניה (מתח שרירים נמוך)", הוסיפה. רופאים טענו אז כי בתה סבלה ממצוקה עוברית בלידה, והיא אושפזה למשך שלושה שבועות עם בואה לעולם.
כששאלה את הרופאים למה עליה לצפות מעתה ואילך, סיפרה האם כי "לא אמרו לי כלום". אך כשבתה גדלה, הפכו תסמינים כמו פיגור שכלי ורפיון גופה לברורים יותר ויותר, בדומה לגרגרנות לא מידתית. אביה, עובד בריאות, עשה לבתו, שהייתה כבר בת 6, "בדיקה". "הוא לקח קופסה שלמה של עוגיות והניח אותה לפניה", סיפרה האם. "הבחנו בה. היא אכלה עוגייה ואחר כך עוד אחת ועוד אחת ועוד אחת. היא אכלה את כולן, את כל הקופסה - כמעט קילו". שם היה המפתח למה שחווה ליבטרד, ובניגוד למה שטענו רופאים, ראיה לכך שמצבה לא נבע רק כתוצאה של מצוקה עוברית. כשהייתה בת 10 קיבלו לבסוף הוריה את האבחנה לתסמונת, שגורמת לאכילה אובססיבית המלווה במחשבות כפייתיות, ועלולה להוביל למוות.
ההתקף הראשון של ליברטד, לדברי אמה, הגיע כשנאלצה להגיד לה "לא", תחילה רק למאכלים בסיסיים כמו לחם או תפוחי אדמה. "היא אכלה כל מה שהיא מצאה", כולל את האוכל של הכלב שלה. אמה, שהותקפה על ידי בתה לא אחת, מספרת כי הם נאלצו לנעול את דלתות המטבח ואפילו להתקין אזעקה שנדלקה בכל פעם שמישהו נכנס.
ליבטרד היא חלק מתשעה חולים בספרד המאובחנים בתסמונת הגורמת לאכילה אובדנית, הנמצאים במעון למחלות נדירות במדריד (AESPW), שניצב כעת בפני סגירה בשל קשיים כלכליים. המעון היחיד בספרד המתמחה בתסמונת שבו שוהים המטופלים בבטחה, שגובה 85 אלף אירו בשנה (כ-340 אלף שקל), שומר עליהם מפני עצמם; מגיעים אליו מטופלים שאכלו למעלה מ-30 קופסאות שימורים של אוכל לחיות, שפורפרות של משחות שיניים, מחקים, שיער, דשן, שאריות זבל, סיבים - וסיימו בבית חולים. במהלך שהותם במוסד הרפואי ירדו חלקם למעלה מ-30 ק"ג, ואילו ליברטד, כפי שדיווח העיתון הספרדי, מצליחה גם להביע את רגשותיה, ואפילו הגיעה למצב שהיא לא מחסלת קילו עוגיות באחת.
התסמונת, "צירוף מקרים גנטי שיכול לקרות לכל אחד", כפי שאמרה לעיתון הפסיכולוגית שמובילה את המעון המיוחד, אורורה רוסטראזו, מאופיינת, מעבר לרעב שלא ניתן לספק, גם בחוסר יכולת להקיא, בפגיעות עצמיות וברף כאב גבוה מאוד. כשנשאלה הפסיכולוגית מה היא חושבת על גורל המקום, השיבה: "אני מרגישה כאילו החיים מחורבנים, אם ניאלץ לסגור, אעזוב את התחום, רציני". כעת פתחו הורי המטופלים בקמפיין, בניסיון למנוע את סגירת המקום הטיפולי המהווה מקלט בטוח לילדיהם.