ב-13 בנובמבר 1985 התפרץ נוואדו דל רואיס, הר געש פעיל מאוד בקולומביה, אשר המיס קרחונים וכיסה באדמה ובבוץ את הכפרים ששכנו מסביבו. אומיירה סאנצ'ז בת ה-13 התגוררה ביחד עם משפחתה בעיירה ארמרו, אשר נמחקה לגמרי בעקבות מפולות בוץ וסלעים שזרמו במורד הר הגעש, תופעה שנקראת להאר.
סאנצ'ז נלכדה מתחת לגג ביתה שקרס, וצעקה לאנשי החילוץ שיוציאו אותה מהבוץ. הם ניסו, אבל מבלי לדעת שרגליה של הנערה נתקעו תחת דלת הבית וכי ידיה של קרובת משפחתה אחזו בחוזקה בגופה. לא הייתה להם שום דרך להציל את חייה של הנערה האומללה.
יותר מ-60 שעות אחרי רעידת האדמה, סאנצ'ז עדיין דיברה בצלילות ואפילו התבדחה עם אנשי החילוץ, שניסו להציל את חייה. כשהבינה שהיא לא תשרוד, ביקשה סאנצ'ז להיפרד מאמה ואמרה למחלצים שייתנו לה ללכת לעולמה. פרנק פורנייה, צלם צרפתי, תפס את הרגעים האחרונים של חייה בצילום עוצר נשימה.
הנערה נראית בתמונה כשידיה הלבנות לחלוטין אוחזות במעקה שנותר מהבית, עיניה אדומות, והיא למעשה קוראת לעולם לעזרה שאף פעם לא תוכל להגיע. התמונה הזו נבחרה כתמונת השנה של העיתונות בשנת 1986.
השאלה המתבקשת היא: אם יש לנו תמונות וסרטונים מהימים האחרונים של סאנצ'ז, איך ייתכן שאיש לא הצליח להציל את הילדה? מדוע אנשים צילמו אותה במשך שלושה ימים ברצופים, במקום להוציא אותה מהמים הקרים ושרידי ההתפרצות הגעשית? איך יכול להיות שעזרה מתקדמת יותר לא הגיעה ממדינות סמוכות במשך כל הזמן הזה?
אף על פי שהיא הייתה ניידת מהמותניים ומעלה, רגליה של סנאצ'ז נלכדו מתחת לדלת עשויה לבנים, וזרועותיה של דודתה שנהרגה היו אחוזות סביבן בחוזקה. המחלצים, שניסו שוב ושוב להוציא אותה מההריסות, גילו כי אי אפשר לעשות זאת מבלי לשבור או לקטוע את רגליה, ולא היה להם את הציוד הרפואי הדרוש להשאיר אותה בחיים במקרה כזה. בנוסף, בכל פעם שניסו להציל אותה, המים סביבה עלו עוד ועוד, עד שהם נאלצו להכניס את גופה לצמיג כדי שהיא לא תטבע.
בעוד עורה הופך ללבן ועיניה מאדימות, הילדה החלה להזות, ועובדי ההצלה החליטו שהצעד ההומני ביותר יהיה לתת לה פשוט ללכת. וזה מה שאכן קרה, לאחר יותר מ-60 שעות שבהן הייתה כלואה מתחת להריסות.
אחד הדברים המצמררים ביותר בגסיסתה האיטית של אומיירה סנאצ'ז - לפי עדים שנכחו במקום וצוותי הצילום - היה שהיא הייתה צלולה לחלוטין במשך רוב הזמן הזה. היא דיברה והתבדחה עם המחלצים, אכלה ממתקים, שרה שרים ושיתפה במצבה. כשהחלה להשלים עם סופה הקרב ובא, הילדה נפרדה מאמה ואמרה לה ברוגע "אדיוס", כפי שאפשר לראות בסרטון שצולם. כשהייתה לקראת סופה החלה להזות שהיא תיענש על כך שנעדרה מבית הספר.
הצלם פורנייה סיפר כי סנאצ'ס הלכה לעולמה שלוש שעות בלבד לאחר שצילם את התמונה שהופצה במהרה ברחבי העולם. התמונה חשפה לעולם את הטרגדיה הנוראית, אבל גם עוררה ביקורת כיצד לא הצליחו להציל את חייה של הילדה שתועדה.
בשנת 2005 התראיין הצלם ל-BBC והסביר שלנוכח העובדה שאי אפשר היה להציל את חייה של סאנצ'ז, הוא הרגיש שהצילום שלה היה הדבר הכי אתי שיכול לעשות באותו זמן, כדי להנציח את הכבוד שלה.
כך הוא סיפר: "הגעתי לעיר לפנות בוקר, כשלושה ימים לאחר ההתפרצות. היה שם המון בלבול, אנשים היו בהלם וזקוקים נואשות לעזרה. הילדה הייתה לכודה מהמותניים ומטה בבטון ופסולת אחרת מהבתים שהתמוטטו. היא הייתה שם כמעט שלושה ימים, השמש זרחה והילדה המסכנה הייתה כאובה ומאוד מבולבלת. יכולתי לשמוע אנשים צורחים לעזרה, ואז משתתקים – שתיקה מפחידה. כשעברתי על התמונות הרגשתי חוסר אונים מול הילדה הזאת, שעמדה מול המוות באומץ ובכבוד. הרגשתי שהדבר היחיד שאני יכול לעשות הוא לחשוף את האומץ, הסבל והכבוד שלה. הרגשתי שאני צריך לדווח מה הילדה הזו נאלצה לעבור".
כשנפטרה ב-16 בנובמבר 1985, הניו יורק טיימס כתב כך: "כשהיא נפטרה בשעה 9:45 בבוקר, היא התהפכה לאחור במים הקרים, זרועה פונה החוצה ורק אפה, פיה ועין אחת נותרו מעל המים. מישהו כיסה אותה ואת דודתה במפה משובצת בכחול לבן".
סיפורה המחריד של אומיירה סאנצ'ז עורר ביקורת נוקבת בכל העולם. מדוע לא הוזהרו כראוי תושבי ארמרו ועיירות אחרות מאיום הר הגעש? מדוע הם לא פונו? מדוע, כאשר ראו שהילדה בת ה-13 נלכדה, בכירי הממשל בקולומביה לא הקדימו את הגעת המסוק עם הציוד הרפואי מציל החיים שהיה יכול לחלצה מההריסות? מדוע לא נשלחו כוחות צבא או משטרה לסייע? בשל מחדלים אלו של ממשלת קולומביה, 23 אלף איש מתו באסון הר הגעש.
מהצד שלהם, גורמים רשמיים בקולומביה הכחישו שלא עשו כל מה שיכלו. גנרל מישל וגה אוריבה, שר ההגנה של קולומביה באותה תקופה, אמר שהוא מבין את הביקורת, אבל קולומביה הייתה "מדינה לא מפותחת ולא היה ברשותם ציוד מסוג זה". בנוסף, יש לציין, שכוחות גרילה של M-19 השתלטו באותו זמן על ארמון הצדק של בוגוטה, בית המשפט העליון, וכוחות הצבא היו עסוקים בהדיפתם. ישנן טענות שמאחורי הפעולה הזאת עמד ברון הסמים פבלו אסקובר במטרה להיפטר ממסמכים שנגעו לחקירות פליליות נגדו.
התצלום של פורנייה היה קריאה לעולם לשים לב לטרגדיה. היום בקולומביה קיים מנהל למניעת אסונות ותפקידו לסייע במניעת אירועים קשים כאלה בעתיד.