זהירות: הכתבה מכילה תוכן גרפי קשה לצפייה
פאם וורן נזכרת ביום ה-5 באוקטובר 1999: היא זוכרת שעלתה על הרכבת מרידינג ללונדון, היא זוכרת שהביטה על השמיים השמשיים והיא זוכרת שחשבה לעצמה: ״יש לי מזל להיות בחיים״. פחות משעה לאחר מכן היא שרדה באורח פלא את התנגשות הרכבות בפדינגטון, והפכה בעל כורחה לסמל של התאונה הקטלנית כשנאלצה לחבוש מסכה בעת החלמתה מהכוויות הקשות שנגרמו לפניה.
הרכבת עליה הייתה וורן התנגשה כמעט חזיתית ברכבת שיצאה מלונדון, לאחר שנהג הקטר לא שם לב לאור האדום שנדלק על המסילה. מהירות ההתנגשות המשוכללת של שתי הרכבות הייתה 210 קמ״ש. 31 בני אדם נהרגו בהתנגשות, ו-227 נפצעו, ביניהם פאם שהייתה אז בת 32 והייתה בדרכה לקורס השתלמות במסגרת תפקידה כיועצת עסקית.
כיום בגיל 49, היא התראיינה לתכנית ב-BBC בציון 17 שנים לאותו יום גורלי, במסגרתה היא חזרה למקום התאונה, ממנה היא לא זוכרת דבר. ״הדלק פרץ מהמנוע ועף דרך הקרון שהייתי בו. נכוותי כל כך קשה, הייתי צריכה להיות הקורבן ה-32״, היא מספרת למראיין אלד ג׳ונס. ״בזמנו לא הבנתי עד כמה קשה הפציעה. הייתי בהכרה מלאה והדרך היחידה לחלץ אותי משם הייתה להרים אותי על כסא מחובר למנוף ומעל למסילה״.
״כשהגעתי למעלה היה לי נוף לכל הזירה הנוראית, המוח שלי כנראה נכנס למצב הישרדותי, אמרתי לעצמי ׳יש לך מספיק דברים להתמודד איתם, אל תקחי גם את המחזה הזה להתמודד איתו׳, אז פשוט מחקתי את הזיכרון הזה״.
פאם איבדה כתוצאה מהכוויות את מרבית שכבות העור העליונות מרגליה, ידיה ומפניה מעל השפתיים. במשך שלושה שבועות הייתה בתרדמת, והרופאים חששו לחייה. כשהתעוררה ומצבה התייצב, היא עברה השתלות עור מרובות ונאלצה לחבוש מסכבת פלסטיק במשך 23 שעות ביממה, כל יום ב-18 החודשים הבאים. התקשורת כינתה אותה ״האישה במסכה״, כשהפכה לפעילה אקטיבית וקולנית בחקירת האסון.
״׳האישה במסכה׳ הוא כינוי שרודף אותי עד היום הזה. זה היה כינוי שלעג לי בזמנו, אבל אני עדיין שומרת את המסכה בביתי ואסירת תודה לה. היא כמו חברה ותיקה״. היא מודה שלמרות שכוויותיה החלימו לחלוטין במרוצת השנים, הנזק הנפשי עדיין קיים ומהדהד. היא סבלה מתסמונת פוסט-טראומטית, לקתה בדיכאון ותיעוב עצמי על מראה החיצוני. ״לקח לי 10 שנים להרגיש כמו בן אדם נורמלי שוב״.
לאחר שנים ארוכות בטיפול פסיכולוגי, היא הייתה נחושה בדעתה לחזור ולהשתמש בתחבורה ציבורית. ״בפעם הראשונה שחזרתי לנסוע ברכבת, הייתי צריכה לברוח לשירותים ולהקיא, אבל עשיתי את זה. זאת הייתה תחושה של התרוממות נפש״.
עכשיו היא רוצה להחזיר טובה לכל מי שעזר לה לחזור למוטב, ולעזור לקורבנות תאונות נוספים. ״כשספרתי את מספר האנשים שהיו מעורבים בשיקום שלי, הגעתי ל-127 בני אדם״. פאם ייסדה את קבוצת נפגעי פדינגטון, שהמביאה יחדיו את שורדי התאונה לקבוצות תמיכה. היא עשתה הסבה מקצועית ועכשיו היא נואמת מוטיבציה ודוברת של בטיחות במסילות רכבת. היא לקחה תחת חסותה את פילידה סוויט, צעירה שפניה התעוותו לאחר תאונת דרכים. ״אני מודה לכוח העליון שהציל אותי ודאג להשאיר אותי בחיים כדי שאהיה פה בשביל מישהו אחר״.
(מקור)