דובי הקוטב נאבקים לשרוד בתנאים הקשוחים של הקוטב בקצה השני של העולם. כדור הארץ מתחמם בגללנו והקוטב הולך ונמס. כל שנה הקרח מפשיר מוקדם יותר והדובים תלויים בו כדי להתקיים.
זה לא פשוט למצוא את דובי הקוטב: הם לבנים על רקע השלג הבוהק, ובעיקר לא פשוט כשהמספרים שלהם פוחתים מדי שנה. למעשה, הדובים בסכנת הכחדה חמורה בגלל שינויי האקלים. לפי התחזית, 70% מדובי הקוטב ייעלמו לפני 2050 ואנחנו עלולים להגיע היום שלא נראה אותם מחוץ לגני חיות.
במסע האחרון שלי לקוטב כמעט קפאו לי הידיים כשהצטלמתי עם שלט שקורא להגן על המזגן של העולם, הקוטב הצפוני. לפני כמה חודשים הצטרפתי לארגון הסביבה גרינפיס במטרה להגן על היצורים המופלאים האלה.
ידעתם שהדובים הם הטורף היבשתי הגדול ביותר בעולם? יש להם גם את יכולת ההישרדות הגבוהה ביותר בתנאים שבודדים יצליחו לחיות בהם, ובטח לצוד. הם מסוגלים לשחות יותר מ-100 ק״מ בשחייה אחת כדי להגיע בין אי לאי או לנדוד בין פיסות קרח, ובעיקר הם חייבים קרח כדי לצוד כלבי ים. בלי הקרח, סיכויי ההצלחה שלהם נמוכים במיוחד וחשיבותו לחייהם קריטית ביותר.
הפעם הראשונה של דובה מניקה
באביב אני עוקב אחרי דובות וגוריהן במשך ימים שלמים ורואה גם את היחסים המשפחתיים שלהם. למשל, איך אמא חד-הורית מגדלת לבדה שניים או שלושה גורים קטנים, ובמקביל גם מקיימת גם את עצמה. יש כמה רגעים שנחרטו לי במיוחד: הפעם הראשונה שראיתי את האמא מניקה את שני גוריה. אני זוכר שהיא נשענה אחורה ועודדה את הגורים לטפס עליה ולינוק. אם הייתם רואים את זוג התאומים האלה מקבלים מזון באהבה שאין כמוה בעולם הייתם מתרגשים כמוני עד דמעות.
רגע אחר שנראה אולי הפוך לגמרי מהחום האימהי אבל זהה לגמרי הוא דובת קוטב שצדה כלב ים כדי להאכיל את גוריה. שעות היא חיכתה מול חור בקרח ממנו נושם כלב הים ואנחנו היינו מולה, מחכים בסבלנות. אסור היה לנו לזוז בכלל, בגלל שגם את התזוזה הכי קטנה - כלב הים ישמע.
אחרי שלושה ימים, שמעתי שפריץ של מים: דובת הקוטב תפסה משהו! צילמתי בזמן שהיא משכה אותו מחוץ למים. הצלחתי לצלם את הצילום הראשון בעולם של דובת קוטב צדה כלב ים מחור הנשימה שלו. האמא הנפלאה הגישה אותו כארוחה לגוריה וכמובן שאכלה בעצמה. היא חייבת להשלים את המשקל שהפסידה בתקופת ההנקה בה לא אכלה דבר במשך ארבעה חודשים.
בקיץ הקוטב נראה אחרת לגמרי. הפיורדים (עמק שהוצף במים על-ידי קרחון שהפשיר) מופשרים לגמרי וההרים מתגלים מתחת לשלג. הדובים יוצאים עכשיו לים הפתוח על-גבי חתיכות קרח צפות, מתקרבים לאזור המנוחה של כלבי-הים, כדי לנסות לצוד אחד לטובת הארוחה הבאה.
אנחנו לוקחים אוניה קטנה שמאפשרת להגיע למקומות מיוחדים שאף כלי שייט אחר לא מצליח להיכנס אליהם. בתקופה הזאת בעיקר אנחנו מוצאים זכרים מתבודדים שמחפשים הזדמנות לטרף קל, והזכרים האלה ענקיים ומגיעים למשקל של עד 700 ק״ג.
ובנימה אישית לפני סיום, העולם מתחמם בגללנו. אבל יש לנו עדיין הזדמנות לתקן. ביחד נציל לא רק את דובי הקוטב אלא את החיים על פני כדור הארץ.
אני קורא לכם לחתום על העצומה של גרינפיס להציל את הקוטב.
* הכותב הוא שליח גרינפיס וצלם טבע מוכר. למעקב אחריו כאן.