ה-10 בפברואר 1993, היה היום שבו חייה של לינדה הוגלנד השתנו לתמיד. באותו בוקר, זמן קצר אחרי שהגיעה לעבודתה, היא קיבלה שיחת טלפון מבעלה שאמר לה שהוא עושה את דרכו לבית החולים אחרי שחש ברע. היא שאלה אותו אם הוא רוצה שתלווה אותו, הוא סירב בנימוס ואמר שהוא לא רוצה לחכות לפני שניתק את השיחה.
לינדה חיכתה במשך שעות ארוכות לעדכון מבעלה, אבל לא שמעה ממנו דבר. חוששת מהנורא מכל, היא התקשרה למספר בתי חולים בעירם, אינדיאנפוליס, אינדיאנה, כדי למצוא אותו. למרות זאת, אף אחד מהמוקדים לא אשפז אותו. בשלב הזה, היא התחילה כבר ממש לדאוג שמשהו נורא קרה. היא ניסתה לחפש רמזים בחפצים האישיים שלו, אבל לא מצאה דבר. ריצ'ארד השאיר את הבית כפי שהוא ולא לקח משם דבר – אפילו לא את המעיל שלו. בתרחיש הגרוע ביותר בראשה, היא דמיינה כיצד בעלה היה מעורב בתאונת דרכים קשה ואושפז בבית החולים בלי שאף אחד יודע את שמו. לפתע, הטלפון צלצל.
לינדה נשמה לרווחה לשמוע את קולו בעלה בצד השני של השפופרת – אך נחרדה לשמוע ממנו רק חדשות רעות. הסיבה שריצ'ארד התקשר אליה הייתה כדי לומר לה שהוא עזב אותה ואת שני ילדיהם – מת'יו ודאגלס. "אני לא רוצה ללכת לכלא", הוא אמר. "אני לא חוזר הביתה". לפני שהיא הספיקה לעכל את ההודעה המזעזעת או לשאול אותו על מה הוא מדבר, ריצ'ארד ניתק את השיחה. ברגע שהצליחה להתעשת, לינדה נסעה לתחנת המשטרה בשביל להגיש תלונה נגד בעלה.
ריצ'ארד הוסיף להתקשר אל רעייתו מספר פעמים בשבועות החולפים. בכל פעם הוא חמק מהשאלות הבוערות של לינדה וניתק את השיחה לפני שחוקרים הצליחו לאתר את מקורה. חודש אחרי היעלמותו, הוא הפסיק להתקשר בכלל. במאי 1993 הוא שלח כרטיס ברכה ליום הולדתו של מת'יו. כמה חודשים לאחר מכן, הוא שלח ברכת יום הולדת לדאגלס, יחד עם שטר של 50 דולר – זו הייתה הפעם האחרונה שבני המשפחה שמעו ממנו.
הטלפון ששינה את חייה
היעלמותו של ריצ'ארד הרסה לחלוטין את חייהם של בני משפחתו. ממצאי חקירת המשטרה חשפו שהוא נקלע לחובות עצומים בגלל העסק הכושל שלו, וכעת רעייתו נדרשה להסדיר אותם. מעבר לזה, לינדה הייתה צריכה להמשיך לשלם משכנתה, הוצאות על מכוניתה, כרטיסי אשראי, החינוך של הילדים ועוד. כדי להתמודד עם הקשיים, היא עברה יחד עם בניה לבית הוריה. מאוחר יותר, היא הגישה בקשת גירושין שאושרה למרות היעדרותו של ריצ'ארד. בית המשפט אז פסק שלינדה לא אחראית לעסקים הכושלים של בעלה לשעבר והורה עליו לשלם את חובותיו. אף על פי כן, הוא מעולם לא חזר בשביל להסדיר את הנושא, והמצב בבית בינתיים רק הלך והחמיר.
הסברה הראשונית של חוקרי המשטרה הייתה שלינדה קשורה בצורה כזו או אחרת להיעלמות בעלה. התאוריה הייתה שריצ'ארד נמלט מהמדינה ונעלם, כדי לחמוק מהתסבוכת הכלכלית שנקלע אליה. באשר לאשתו? לינדה לכאורה מעמידה פנים שהוא נעלם ובחלוף הזמן, תצטרף אליו עם ילדיה. על כן, חוקרים המשיכו להגיע לבית הוריה ולתשאל אותה על מעורבותה בתקרית. העיסוק התמידי בחקירה והפיכתה לחשודה דרדרה את מצבה הנפשי לשפל חסר תקדים, והיא אובחנה עם חרדה ופראנויה.
לקח ללינדה עשור שלם להתמודד עם הטראומה שנגרמה לה בגלל היעלמות בעלה. בזמן הזה, היא עברה לעיר אחרת, התחתנה עם גבר אחר וניסתה ככל שניתן לחיות בשקט ובשלווה. למרות זאת, היא לא הייתה היחידה בבית שנותרה עם צלקות נפשיות. בנה דאגלס התמכר לסמים בתקופת התיכון, הסתבך עם רשויות החוק מספר פעמים ואפילו נשלח למעצר. אז, 23 שנים אחרי ההיעלמות, היא קיבלה שיחת טלפון נוספת ששינתה את חייה.
בשנת 2016, לינדה קיבלה שיחת טלפון מבלש ממדינת פלורידה שאמר לה שהם עצרו את בעלה – ושמתברר שהוא חי במדינה תחת זהות של אדם אחר מאז 1993. ממצאי החקירה חשפו כי עם הגעתו של ריצ'ארד לפלורידה, הוא התגורר עם גבר מבוגר שאיבד את בנו – טרי סימנסקי. במשך חודשים, הוא נהג לשוחח עם בעל הבית על בנו ולמד עליו כל פרט קטן. בסופו של דבר, הוא הצליח להשיג את תעודת הפטירה של טרי ובעזרתה, גם את תעודת הלידה של המת. הוא הוציא רישיון נהיגה באלבמה וגם בפלורידה בעזרת המסמכים, לפני שגנב לחלוטין את זהותו של טרי סימנסקי.
ריצ'ארד חי במדינה תחת זהות בדויה במשך שני עשורים ואפילו הקים משפחה חדשה עם אישה אחרת. השניים התגוררו בעיר זפירהילס יחד עם בנם הקטן. ריצ'ארד הוכר באזור כאיש עסקים לגיטימי לחלוטין, רכש מספר נכסים באזור ואפילו הוציא רישיון למטוס קל. למעשה, חייו החדשים היו מושלמים – עד שהתרמית שלו נחשפה.
השקרים של ריצ'ארד התבררו אחרי שאחד מבני המשפחה האמיתיים של טרי סימנסקי החליט לצאת למסע שורשים. בזמן שחיפש מידע על מקורבים באתר האינטרנט ancestry.com, הוא נחרד לגלות שצוין שם שדודו עדיין חי בפלורידה – אף על פי שידע בוודאות שהוא מת. הוא דיווח למשטרה המקומית שמישהו מתחזה לטרי ובקיץ של 2016, ריצ'ארד נעצר.
האיש שהרס את חייהם של שתי משפחות
גורמים המעורים בפרטי הפרשה סיפרו שבחקירה הראשונית של ריצ'ארד, הנוכל ניסה להעמיד פנים שהוא באמת טרי סימנסקי. למרות זאת, חוקרים עימתו אותו עם הראיות שנאספו נגדו, כולל תעודת הפטירה של המנוח. עד מהרה, הוא הודה שהוא אכן ריצ'ארד הוגלנד. בהמשך, הוא אמר לחוקרים שהחליט לברוח כי לא רצה לחיות יותר עם בני משפחתו.
רשויות החוק תכננו להגיש נגדו כתב אישום חמור, שכלל סעיפי גניבת זהות, הונאה ועוד. אף על פי כן, התיק נגנז על ידי הפרקליטות כיוון שחוק ההתיישנות חל על רוב הסעיפים. לבסוף, הוא הורשע בגניבת זהות ונידון לשנתיים מאסר. בינתיים, אשתו הראשונה התכוננה לתביעת הפיצויים שלה נגדו.
לינדה תבעה מריצ'ארד פיצויים בגובה 1.8 מיליון דולר בגין תשלומי מזונות שלא שולמו, הליכי גירושין ועוגמת הנפש שנגרמה לה. בית המשפט הורה לריצ'ארד לשלם את הסכום במלואו, אך נכון לעכשיו עדיין לא ברור כמה שילם לה או אם בכלל – שכן הוא נקלע עכשיו שוב למצב כלכלי קשה.
ריצ'ארד הוגלנד הרס את חייהן של שתי משפחות. הוא ריצה את עונש המאסר שלו ומעולם לא הביע חרטה על מעשיו. בשיחה עם אתר "השיקאגו טריביוו", לינדה סיפרה שהיא עדיין משוכנעת שבעלה לשעבר נקלע לצרות עם כל מיני גורמים מפוקפקים. מצד שני, היא מאושרת שהפרשה האיומה הזו כבר מאחוריה. היא הוסיפה: "אני שמחה מאוד שהגענו לנקודה שבה הוא נושא באחריות על מעשיו השפלים".