טים באוארס מאינדיאנה, ארה"ב, אהב לבלות בטבע – לדוג, לטייל ולעזור לאביו בחווה. רק באוגוסט האחרון התחתן, ועמד להפוך לאב, עד שהטרגדיה הנוראית קטעה את החלום. דווקא אהבתו לטבע עלתה לו בחייו, כשבמהלך ציד נפל מעץ בגובה חמישה מטרים, וספג נזק בלתי הפיך לעמוד השדרה. הוא נותר משותק מהכתפיים ומטה, וההיה תלוי במכונת הנשמה כדי להמשיך לחיות.
למרות שתפקוד המוח לא נפגע, הוא נשאר תחת הרדמה, עד שמשפחתו בקשה מהרופאים להחזיר אותו להכרה, כדי להסביר לו את מצבו. בעבר, ללא קשר לתאונה, דיבר עם אשתו על הנושא, וציין שלא ירצה לבלות את חייו בכסא גלגלים – כך שעמדתו הייתה ברורה לכולם, למרות שההשלכה הייתה לא לראות את בנו העתידי.
הבחירה הייתה בידיו: לנתק את מכונת ההנשמה ולמות תוך שעות ספורות, או להמשיך לחיות את חייו מחובר למכונת ההנשמה, ללא יכולת לזוז או להחזיק את בנו. למרות שלא יכל לדבר, עמדתו הייתה חד משמעית, גם מול משפחתו וגם אל מול הצוות הרפואי. נתקו את מכונת ההנשמה, תנו לי למות, סימן באוארס לכולם.
ומכונת ההנשמה אכן נותקה – את חמש השעות האחרונות בחייו בילה באוארס עם 75 בני משפחה וחברים שהתקבצו בחדר ההמתנה בבית החולים, ובאו לחלוק כבוד אחרון. אחותו סיפרה שבכל הזמן הזה הוא לא התחרט, הביע את אהבתו למשפחה, וחזר ואמר שחיי חיים טובים.
במערכת הרפואה המקומית אומרים שמדובר במקרה נדיר, בו המטופל מגיע להחלטה כזאת מהירה להתנתק מהמכשירים. למרות זאת, הגישה של המערכת היא לתת כמה שיותר עצמאות בהחלטות למטופל, וגם בתי המשפט מחזקים גישה זו ונותנים את הזכות לחולים סופניים במצב זה להחליט על גורלם. גם בישראל קיימת גישה סלחנית יחסית להמתת חסד סבילה, אך המתת חסד אקטיבית פסולה לחלוטין, והנושא שנוי במחלוקת ומעורר ויכוחים ציבוריים רבים.
(מקור)