במשך 15 שעות ארוכות שכב פצוע בהימלאיה המטייל הישראלי בועז פרידלנדר, אחרי שנפל ממצוק בגובה 20 מטרים. הגוף כאב מאוד, הסוללה בטלפון אזלה, ובועז לא ידע האם ומתי יימצאו אותו בכלל.
פרידלנדר שיחזר הבוקר, "היינו בצפון הודו ועשינו טרק קרוב לכפר פולגה. יצאנו, קבוצה של חמישה אנשים, לקרחת יער שנמצאת בשיא הגובה. בדרך חזרה, רציתי לחזור לבד. אמרתי לכולם שימשיכו בלעדיי".
"לא פחדתי בכלל, גם הקבוצה עצמה לא חששה. ראיתי שהניווט לא מסובך בכלל, הייתי צריך לחצות שני נחלים ולרדת את ההר. לא חששתי לרגע אפילו. ראיתי את הכפר מלמעלה, כי היינו בשיא הגובה. השעה הייתה 18:00 בערב, עדיין לא היה חושך. היו הרבה מצוקים, קשה לרדת. באיזשהו שלב ראיתי מצוק בגובה 20 מטרים וחשבתי: אקיף אותו, לא אנסה לרדת. נפלתי. הזיכרון הבא שיש לי זה כשהתעוררתי ב-12 בלילה, כי התקשרו אליי".
מה עבר עליך באותן שעות?
"רוב הזמן הייתי מחוסר הכרה. כשנפלתי, לא הייתה תחושה של כלום. חיפשו אותי והתעוררתי כשהתקשרו אליי. רצו שאשלח מיקום בוואטסאפ. לא הצלחתי לשלוח את המיקום והסוללה אזלה. יצא מצב שאני בלי סוללה בטלפון. ניסיתי קצת לזחול למים, או לקום, אבל לא הצלחתי. כאבו לי הצלעות והגב התחתון. הלכתי לישון, כנראה מעייפות".
בשעות האלה, תהית אם יימצאו אותך בכלל?
"קצת צעקתי כי ידעתי שמחפשים אותי, אבל ראיתי שאין אף אחד ביער. ידעתי שבסוף יחלצו אותי, אתקלח ואמשיך כרגיל, מה שלכאורה לא נכון. באמת הייתי תחת סכנה. נשבר לי המרפק והקרסול, השאר שפשופים. הרופאים אמרו שנפלתי מגובה רב ממש ושלא הייתי אמור לשרוד את זה".
באותן שעות דרמטיות אביו של בועז, טלמון, קיבל שיחת טלפון מדאיגה שבה התבשר כי בנו נעדר. "אור ממגנוס איתור וחילוץ התקשר אליי. הוא הסביר לי שלא מוצאים את בועז", תיאר טלמון, "אשתי הייתה איתי באותו זמן ולא סיפרנו לאף אחד אחר. הלכתי להתפלל קצת והייתי בקשר עם חבר של בועז, אלון, ומי שאחראי על הבית היהודי בפולגה, צבי אייזנשטוק. 40 דקות אחרי שאמרו לי שבועז נעדר, הוא נמצא".
מה הלקח מהמקרה הזה?
בועז: "חשבתי שהסיפורים שאני שומע עליהם, שקורים בטיולים הגדולים שאחרי הצבא, לא יקרו לי. לא חשבתי שמשהו ישתבש בתוכניות שלי. ברגע שראיתי את המצוקים והייתי שם לבד בלילה, הבנתי שזה כן מסוכן ועדיף לא לקחת סיכונים מיותרים. צריך לתכנן מה עושים ותמיד להיות עם עוד אנשים, לא להתנתק בשום שלב".
טלמון: "יש כללי אצבע בסיסיים שבועז למד אותם על בשרו, מקווה שאחרים יילמדו מזה גם: להוציא ביטוח, לא להיות לבד, להחזיק בטלפון לוויני וגם כשהכל נראה פסטורלי, יפה ולא מסוכן, צריכים תמיד לחשוב. אני רוצה להגיד תודה רבה לקדוש ברוך הוא ולשלוחים הנאמנים שלו, אותם אמיצים שנכנסו ליער להציל את החבר שלהם".