טיסת יונייטד 173 הייתה רק 9.5 ק"מ מהיעד שלה כשהתרסקה בפרבר בפורטלנד, אורגון, בעקבות תקלה בגלגלי הנחיתה. כחלק מהתיעוד של מה שקרה, נחשפו חילופי הדברים המפחידים בין צוות הטיסה לבקרת התעבורה האווירית של מטוס הנוסעים, שהספיק אף להיתקל בכמה בתים לפני שנחת באחת מהחצרות במקום. בהתרסקות נהרגו עשרה נוסעים, בהם הדיילת הראשית ואיש צוות נוסף, ועוד 23 נפצעו.

התקרית התרחשה ב-28 בדצמבר 1978, כאשר הטיסה יצאה מניו יורק לפורטלנד. בזמן ההכנות לנחיתה, התעלם הקברניט מכמה אזהרות שהשמיע הצוות שלו, כולל אחת בנוגע לירידה חדה בכמות הדלק. רק כשהמנועים הפסיקו לעבוד הוא הבין שהמטוס אכן בבעיה.

בהקלטות מתוך תא הטייס אפשר לשמוע את הרגעים שבו הבין הקברניט את השגיאה שעשה ואת ההיסטריה שגאתה בין אנשי הצוות. בתחילה אפשר לשמוע את הקצין הראשון, רודריק ביבי, מזהיר מפני תקלה קרובה עקב מחסור בדלק, ואת הקפטן מפגין חוסר אמון בדבריו. לאחר מכן מהנדס הטיסה, פרוסטי מנדנהול הביע גם הוא את חששו, אך כשלים בתקשורת הביאו לכך שהצוות כבר לא יכול היה להתמודד עם הבעיה.

בניסיון נואש להציל את המטוס הם עשו ככל יכולתם כדי לשמור שהמנועים ימשיכו לעבוד. אולם, בזה אחר זה המנועים כשלו והמטוס התחיל לאבד גובה במהירות אדירה. רק כשהם התקרבו לשדה התעופה הובן בבקרה כי הם לא יכולים לנחות במסלול המיועד. קולו של הקברניט נשמע מלא באימה כשהוא אמר: "כולנו הולכים, אנחנו לא יכולים לנחות". באותם רגעים הקצין הראשון שלח קריאה מיידית לבקרת התנועה האווירית: "מגדל פורטלנד, יונייטד 173. המנועים בוערים, אנחנו מתרסקים! אנחנו לא נצליח להגיע לשדה התעופה!".

"המטוס חתך את צמרות העצים והתנגש בבית לפני שהתרסק בשכונה", סיפר לין אגלי, אחד הנוסעים. "התנגשנו בבניין ריק לאחר שהספיקו לפנות את האנשים שגרים בו, ואז שתי הכנפיים נשברו והמטוס התרסק בחצר. פשוט גלשנו למטה. רגע אחרי זה אנשים התחילו לצאת מהבתים".

ההתרסקות הזו העלתה בעיות חמורות, מה שגרם להמלצה על שינויים בהכשרות שעוברים צוותי התעופה. כתוצאה מכך פותחה הדרכה מיוחדת לניהול משאבי צוות כדי לשפר את התיאום, את המודעות, ואת המיומנויות הנדרשות לקבלת החלטות.