רעמסס סנגווינו הוא ילד מיוחד מאוד, המוגדר כאוטיסט בעל תפקודיות גבוהה – הוא מסוגל לחזור על עד 38 מספרים שמישהו אחר כתב מחוץ לטווח ראייתו. אימו, ניקס סנגווינו, טוענת כי בסרטונים שפרסמה, בהם הוא מדגים את היכולת המופלאה הזו, אין שום מעשה רמאות ומסבירה כי רעמסס היה חריג מהרגע שנולד. "ידעתי עוד לפני שנולד שהוא הולך להיות מישהו מיוחד שישנה את העולם", היא מספרת. "אפילו כשהיה פעוט הוא לא אהב לשחק בצעצועים, הוא פשוט אהב לקרוא. הוא התחיל לקרוא כשהיה בן 12 חודשים ואפילו יכול היה להגיד מילים באנגלית, ספרדית, יוונית וכמה מילים ביפנית. כשהיה בן 18 חודשים ידע את לוח הכפל באנגלית ובספרדית ולמד את הטבלה המחזורית ואת כל מספרי האטומים של היסודות".
את היכולות המדהימות שרעמסס מפגין אפשר למצוא בילדים מחוננים אחרים, סוג של "אנשי גשם" קטנים וגאונים, אך אימו בטוחה שמדובר במשהו אחר – היא פשוט לא מסוגלת להסביר איך הוא יודע את הדברים שהוא יודע. "לימדתי אותו כמה מהשפות אבל אין לי שום מושג איך הוא למד גם הינדו, ערבית ועברית כבר בגיל 3. אולי דרך המחשב שנשאר דלוק רוב הזמן".
ד"ר דיאן פאוול, נוירולוגית מאוניברסיטת האוורד המנהלת מרפאה פרטית במדפורד, אורגון לומדת את היכולות של רעמסס ובמיוחד את הכישרון הטלפתי שלו. מאחר שאין למדע כיום את הכלים להוכיח טלפתיה, ד"ר פאוול מאמינה כי אם יובנו בקונטקסט הנכון, היכולות האלו יכולות להוות מתודה אלטרנטיבית של תקשורת בין ילדים אוטיסטים לבין הוריהם. "אם דרך התקשורת העיקרית שלך היא פגומה, הפגם הזה יכול להוות תשתית מצוינת עבור טלפתיה", היא מסבירה. "מצאתי מספר דיווחים על ילדים אוטיסטים המגלים יכולת טלפתית ורציתי לבדוק אם אפשר להעריך את זה תחת שליטה ותנאים קפדניים. אני בטוחה שטלפתיה קיימת כמו שאני בטוחה בדברים שהמדע כבר אישר וקיבל כאמיתיים. בחיים לא אוכל להגיד שמשהו הוא בטוח ב-100 אחוזים – אבל ראיתי הוכחות לכך".
פאוול מכירה בכך שעבודתה עם רעמסס מסכנת את אמינותה ואת המוניטין שלה כרופאה ומדענית, אבל מה שראתה ברעמסס שכנע אותה להמשיך במחקרה. היא בדקה אותו בעזרת מחשב שמפיק מספרים רנדומלים עבור ניקס שכותבת אותם וחושבת עליהם. הוא ניסה לקרוא את מחשבותיה של אמו וניחש את כל המספרים נכונה. במבחן אחר הצליח לנחש 16 מתוך 17 מספרים מוסתרים מעיניו, אחד מהם דו-ספרתי. פאוול טוענת שרעמסס הוא אחד מבני ה-5 החכמים ביותר בעולם, עובדה שגורמת לאמו גאווה אך גם לדאגות רבות. היא טרודה במציאת בית ספר שיתאים למידותיו של רעמסס שיודע לפתור כבר בעיות בסיסיות באלגברה. בבית הספר האחרון שהיה לא הצליח להתאים לאחר שתיקן כל הזמן את מורתו והיה הילד היחיד שידע קרוא וכתוב, "זה היה פשוט סיוט עבורו", אומרת ניקס. "המורה חיבבה אותו בתחילה וכינתה אותה 'הפרופסור הקטן'. אבל מיד כשרעממס התחיל לתקן אותה על האיות שלה וידיעת המתמטיקה המורה התחילה להעליב אותו מול שאר התלמידים. נאלצתי להוציא אותו מבית הספר והוא עכשיו לומד איתי בבית".
"הוא אובססיבי למספרים, הוא יספור הכל, בתים, ספרים, אותיות, והוא לא יזוז עד שהוא לא יספור את כולם", מספרת ניקס על הלימודים הביתיים. "הוא שואל את הילדים האחרים שהוא משחק איתם לפעמים שאלות מתמטיות וזה מקשה עליו ליצור חברויות איתם. אני מפחד שהוא יהפוך לאדם בודד". ד"ר פאוול מקווה שהמחקר שלה יקבל מימון כדי לפתוח בית ספר מיוחד לילדים אוטיסטים ומחוננים וניקס מקווה שהדבר אכן יצא לפועל כדי שרעמסס יוכל להשתמש ביכולותיו כי "לשנות את העולם".
"אני מקווה שיום אחד רעמסס ימציא תרופה לסרטן או משהו מדהים כזה, הוא כל כך חכם שזה לפעמים מפחיד אותי". רעמסס תבחר בצד הטוב, כי עם נתונים כמו אלו אתה יכול גם להפוך לנבל גאון שרוצה להרוס את העולם.