לכולנו זה קורה שאנחנו מזהים פרצוף אבל לא ממש מצליחים להיזכר איפה ראינו אותו בעבר, אבל עבור שתי אחיות מיורקשייר (אנגליה) ככה נראים כל חייהן. ולבעיה הרפואית שלהן יש תוצאות מוזרות, ולפעמים גם משעשעות.
ויקטוריה וורדלי ודונה ג'ונס סובלות מפרוסופגנוזיה - הפרעה המקשה על הסובלים ממנה לעבד פנים שונות ולהבחין ביניהן, כולל את בני משפחתם הקרובים. אבל המצב של האחיות כל כך גרוע שהן אפילו לא מצליחות לזהות את את עצמן במראה.
וורדלי בת ה-32, לא מסוגלת לזהות את בעלה בלי להסתמך על מאפיינים פיזיים אחרים. "כשאני רואה פרצוף של מישהו זה כמו ראיית מנהרה (Tunnel vision)", היא מספרת. "אני יכולה לזהות עין או אף אבל כשאני מנסה להסתכל על כל הפרצוף זה פשוט לא עובד.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
"זה כמו דף חלק מחובר לצוואר של מישהו. אנשים שאני מכירה במשך שנים פונים אליי ברחוב ועד שהם לא מציגים את עצמם אין לי מושג מי הם. אני לא בטוחה איך אני נראית ואני לא מסוגלת לתאר את בעלי. לעתים רחוקות אני מצלמת תמונות בגלל שאין ממש טעם - אין לי מושג מי בתמונה".
האחיות אובחנו רק לפני כמה שנים ולדברי וורדלי, העובדת כספרית כלבים, "מעולם לא חשבתי שיש לי בעיה, למען האמת, פשוט חשבתי שאני ממש גרועה בפרצופים. הבנתי שיש לי בעיה חריגה רק לפני כמה שנים כשעבדתי בבית קפה.
"הרופא שלי נהג לפקוד את המקום מדי יום ואף פעם לא זיהיתי אותו. בסופו של דבר הוא אמר לי לבוא לבדיקה וגילינו שאני סובלת מפרוסופגנוזיה. אני אובחנתי אבל רבים אחרים פשוט לומדים לחיות עם זה".
רק לאחר שאחותה אובחנה, ג'ונס בת ה-30 הבינה שאולי גם לה יש בעיה והלכה להיבדק. "כשוויקטוריה סיפרה לי מה הרופא אמר לה הדברים החלו להתבהר", היא סיפרה. "תמיד חשבתי שפשוט לא הקדשתי מספיק תשומת לב לאנשים אחרים אז במובן מסוים זו הייתה הקלה לדעת שמשהו לא בסדר אצלי.
"קרה לי כמה פעמים שניגשתי לאנשים זרים בסופר כי חשבתי שהם בן הזוג שלי. אני אפילו מתקשה לזהות את הבת שלי בין אנשים ויש לי ממש רגשות אשמה כי אני אמורה לדעת איך הבת שלי נראית אבל זה פשוט בלתי אפשרי".
וורדלי אפילו נזכרת כיצד פעם אחת, בעת שעבדה בפאב, אישה לא הסכימה לסור מדרכה, ורק לאחר שהיא קיללה אותה היא הבינה שהיא עומדת מול מראה: "לקחתי לי כמה דקות להבין שאני רבה עם הבבואה של עצמי".
אחותה נזכרת בסיפור דומה בו היא נתקלה במישהי שחסמה את דרכה: "עשינו את הריקוד המביך הזה ששנינו מנסים לפנות את הדרך לאותו כיוון עד שקלטתי שאני מנסה לצעוד לתוך מראה".
"אנחנו לא יכולות לטייל רק שנינו בטח לא בחו"ל, למראה שנתפצל ולא נדע לזהות אחת את השנייה", הסבירה וורדלי. "פעם אחת איבדתי אותה בקניות ולא הצלחתי למצוא אותה יותר". וגם הבילויים שלהם לא טובים יותר. "הלכנו לאיבוד במועדון פעם ובילינו שעות בחיפושים", מספרת וורדלי. "אני בטוחה שחלפנו אחת על פני השנייה מיליון פעם".
למרות המצב הקשה, ויקטוריה ודונה מצליחות להסתדר (כמו שהן הסתדרו עד היום) והשתיים פשוט מזהות את הקרובים להן לפי מאפיינים בולטים כמו זקן, שיער ארוך, גובה ועוד. בנוסף, הן גם מצאו קרן אור בכל הסיפור הזה: "אנחנו כמעט לא נבוכות, אם אני עושה משהו טיפשי לא אכפת לי בגלל שאני יודעת שאני לא אראה את האנשים האלה שוב לעולם", הסבירה וורדלי.
בתחילת המילניום הנוכחי זוהתה התופעה כמולדת במקרים רבים ולא כתוצאה מטראומה ולפי מחקרים אחרונים, אחד מכל חמישים בני אדם סובל ממידה מסוימת של פרוסופגנוזיה אבל המודעות לעניין נמוכה מאוד.
(מקור)