זהו סיפורה העצוב של הוסינירה ביגום, סבתא מבנגלדש שחייה הפכו לסבל מתמשך כשגופה החל לצמח גידולים על כל גופה בעקבות ניתוח כושל. הגידולים שמגיעים לעתים לגודל של כדור טניס, מכסים את כל גופה כבר 6 עשורים, והיא הפך למנודה בכפרה ותושביו מכנים אותה "גברת תפוח אדמה".
ביגום נולדה עם פצעון קטן על שפתה ומספר בליטות פזורות על פניה וצווארה. רופא כפר שחתך אותן, גרם להתפשטותם של הגידולים לכל איברי גופה. מצבה ממשיך להתדרדר מדי יום, זהותה נמחקה לחלוטין מתחת לאלפי הגידולים, והיא התאלמנה וחיה אצל בנה היחיד ומשפחתו. "הגידולים מכאיבים. מכאיבים מאוד. אני מתגרדת כל היום ולפעמים יוצא מהם דם. אני לא יכולה לסבול את הכאב עוד", היא מספרת בראיון.
"אף אחד לא מדבר איתי או רוצה לפגוש אותי. אנשים מסתובבים אחורה כשהם רואים אותי מרחוק. ילדים מפחדים ממני. אפילו הנכד שלי שהוא רק בן 3, בוכה לפעמים כשהוא רואה אותי. אני חיה כמו שעיר לעזאזל, אני מאמינה שהדרך היחידה שלי להשתחרר מסבלי הוא למות".
היא כמעט שאינה יכולה לדבר, לאכול ולהתלבש. היא עוטפת את עצמה בבדים רכים כדי שלא יכאיבו לה. גם הליכה הפכה בשבילה למשימה קשה, בגלל משקלם הרב של הגידולים. אך היא לא תמיד הייתה כך. בגיל 16 אביה חיתן אותה עם פועל בניין מכפר סמוך. השניים היו מאוהבים מאוד, ובנם נולד שנה לאחר מכן. כשהיא נזכרת בימים האלו, היא מספרת שהייתה אישה נאה, עם מספר בליטות קטנות על פניה.
אך לאחר הניתוח הכושל, מצבה החמיר ובעלה שקע לדיכאון בשל חוסר היכולת שלו לממן את טיפוליה, לבסוף הוא מת. "בעלי אהב אותי, וקיבל אותי למרות עורי יוצא הדופן. היינו נשואים באושר עד יום מותו בדצמבר 1986. מצבו הנפשי התערער, הוא היה עצוב שאינו יכול לשלם על טיפוליי. הוא היה המשענת היחידה שלי, החבר היחיד שלי בעולם. מאז שהוא איננו, אני חיה כאישיות לא רצויה".
היא עברה מרופא לרופא, אך אף אחד לא הצליח לאבחן את מצבה. בלית ברירה פנתה להומאופתיה. היא מספרת שהטיפול שיפר את מצבה, אך היא נאלצה להפסיקו לאחר שאזל לה הכסף. "אמי מבינה שאין לי יכולת לעזור לה", מספר בנה סייפול איסלם בן ה-34. "היא הפסיקה לקחת תרופות לפני עשור".
היא נתונה בכזה מצב חמור של כאב, שהיא בוכה ומתפללת כל יום שיגיע כבר הסוף. "לא נשארה לי שום תקווה. חייתי חיים מלאי סבל ועינוי. אני רוצה עכשיו רק להשתחרר מהם, רק אלוהים יכול לעזור לי. עדיף מוות על הכאבים האלה".
(מקור)