מאז המריאה לראשונה המעבורת אנטרפרייז בספטמבר 1976 ועד תום עידן המעבורות של נאס"א בשנת 2011, בוצעו 132 טיסות לחלל וכדי לנסות למנוע אסונות כמו התפוצצות הצ'לנג'ר בשנת 1986 והתרסקות הקולומביה בשנת 2003, סוכנות החלל האמריקנית הייתה חייבת לבחון את המנועים הרקטיים שלה.

שדות ושמיים זרועי עננים לבנים (צילום: Shutterstock)
ענן אחד בכל שיגור - זה גם משהו | צילום: Shutterstock

הבעיה כמובן היא ששיגור מעבורת מייצר המון רעש, עשן ובסך הכול פרוצדורה די מסוכנת לכל המעורבים בה ולסובבים את השיגור. אך למרות העלות הגבוהה, סוכנות החלל הקימה את המתקן הענקי במיסיסיפי (ארה"ב), שם נבחנו המנועים. נאס"א הציעה פיצוי לכל התושבים ואפשרו למי שלא מעוניין לעזוב להישאר בשטח הניסוי ולסבול מהרעש מחריש האוזניים של השיגור.

אף תושב לא נשאר ונאס"א הייתה צריכה רק להזיז חמישה בתי קברות כדי להשתלט סופית על השטח שמתפרש על פני 505 קמ"ר. בניגוד למכוניות שלכם, הדלק של מעבורת החלל מורכב ממימן וחמצן נוזלי - והרבה; וכתוצאה מהבערת המנוע נפלט ממנו ענן עשן לבן אדיר שמורכב מאדי מים. הענן הזה שנוצר תוך כמה שניות מתרומם לאוויר ומשתלב בנוף כאילו נוצר על ידי הטבע - ואחרי שעה הוא אפילו מוריד גשם זלעפות באתר הניסוי.