נכון איברים לא אמורים לנשור פתאום מהגוף? טעות! היום נלמד מילה חדשה ומלחיצה מאוד, ״autoamputation״ - קטיעה עצמונית, כשאיבר מסוים בגוף, לרוב בהונות הרגליים, מחליט להיפרד משאר הגוף באיטיות ובנחישות ובכאב רב. בניגוד לנמקים שנגרמים בגוף עקב מחלות כמו סוכרת או חשיפה לקור גדולה במשך זמן רב, מדובר בתופעה אידיופטית, כלומר אף אחד לא יודע מדוע זה קורה ואיך לעצור את התהליך. בהונות - לפעמים הן מחליטות פשוט שדי.
השם המדעי שניתן לתופעה הוא dactylolysis spontanea, אך כשתועד לראשונה בכתב עת רפואי בשנת 1867 על ידי הרופא הברזילאי סילבה לימה הוא כינה את זה ainhum. אבל מה זה משנה איך קוראים לתופעה, בואו נתרכז בעניין שבהונות יכולות להחליט לנשור לנו מהרגליים ואין לנו מושג איך לעצור את זה! מאז 1867 תועדו מקרים רבים של קטיעה עצמונית ברחבי העולם - כולם ללא הסבר מדעי.
תחילה, רצועה קטנה של רקמות עור קשות נוצרת בבסיס הבוהן, לרוב סביב כל הבהונות בכף הרגל, כי למה להסתפק רק באחת, נכון גוף? (למה אתה בוגד בנו?!) בסופו של דבר הרצועה נעשית קטנה והדוקה יותר והבוהן מתנפחת מהלחץ המופעל עליה. ושלא תחשבו שזה תהליך חסר כאב, אתם תרגישו את הרצועה נעשית צרה יותר, שוברת את עצם הבוהן, עד שהבוהן תישאר תלויה על פיסה קטנטנה של רקמה ועצם. לבסוף היא תיכנע ותנשור. שאר הגוף שלכם, דרך אגב, יישאר בריא לגמרי.
התהליך הנוראי הזה עלול לקחת שנים. אין לו שום טיפול חוץ מקטיעה יזומה של הבוהן כדי לחסוך זמן וכאב לא נחוצים, ומישהו צריך לגלות למה העניין הזה קורה עכשיו ויפה שעה אחת קודם. הדבר היחיד שהבחינו בו הוא שהתופעה יותר שכיחה באזורים טרופיים ואצל אנשים ממוצא אפריקאי. אבל קיים סיכוי סביר מאוד שנתעורר יום אחד עם טבעת מאוד לא מחמיאה על הבוהן שלנו, וזאת לא תהיה הטבעת הכעורה שקנינו בטיילת באילת, אלא טבעת של רקמות קשות שתשחרר את הבהונות שלנו לחופשי. בהונות - האיבר הכי כפוי טובה שיש. מה לא נהנתן בברכת הדגיגים שאכלו מכן את העור היבש? זה לא היה יום כיף?