הפירמידה הגדולה של גיזה (מצרים) היא העתיקה שבשבעת פלאי תבל המקוריים והפלא היחיד ששרד עד ימינו. היא נבנתה כקבר מפואר עבור פרעה ח'ופו באמצע האלף השלישי לפני הספירה וגם בימינו היא נחשבת להישג הנדסי ואדריכלי מרשים. מספר המעברים הפנימיים והחדרים בה גדול יותר מכל פירמידה מלכותית אחרת ובנייתה, לפי ההערכות, נמשכה יותר מעשרים שנה. (מקור)
הפירמידה הגדולה מורכבת מ-2.3 מיליון אבני החול במשקל של כ-2.5 טון בממוצע כל אחת, שהונחו אחת על גבי השנייה בדיוק מופתי. אחרי שהבנייה הסתיימה, הפירמידה כוסתה בחיפוי מיוחד שהעניק לה גימור חלק ובוהק אך עם השנים כל מה שנותר הן אבני החול השחוקות.
אחת התאוריות הפופולריות לגבי אופן בניית הפירמידה גורסת כי הבנאים השתמשו בפלטפורמה שכוסתה במים ובבוץ והוגבהה ככל שנמשכה הבנייה. על הבוץ ניתן היה לגרור בקלות יחסית את האבנים הענקיות ולהניחן במקומן המדויק (גם ליישר את הבלוקים הייתה משימה ממש לא פשוטה). עם זאת, לדברי האדריכל הצרפתי ז'אן פייר הודין, הפירמידות נבנו עם רמפות חיצוניות עד גובה של 42 מטרים והשאר מתוך הפירמידה כלפי חוץ; התיאוריה הזו חסכונית הרבה יותר בחומרי בנייה ובזמן.
אבל לפני שמתחילים לבנות, צריך להסתכל קודם על המפרט. שטח בסיס הפירמידה הוא כ-53,000 מ"ר, אורך צלעה 233 מטרים וגובהה המקורי של הפירמידה היה 147 מטרים (היום הוא 137 מטרים בשל השחיקה). כדי להבין את גודל המשימה, הודין חבר לחברת הגרפיקה "דאסו מערכות" שיצרו דגם וירטואלי של תהליך הבנייה .
חשוב להבין שגם אם השיטה של הודין היא לא השיטה שהמצרים השתמשו בה, זו עדיין הדרך היעילה ביותר לשחזר את ההישג היום. שני ההבדלים העיקריים שיבדילו את הבנייה אז מהבנייה היום הם השימוש במנועים לסחוב את האבנים והשימוש במנופים לבניית הצ'ופצ'יק של הפירמידה (10-15 מטרים אחרונים).
בדיוק כמו שמסוקים מעלים מנופים על גורדי שחקים, כך גם ייאלצו להציב מנוף צנוע על החלק העליון השטוח של הפירמידה ממש לפני סוף הבנייה. בעוד הפירמידה המקורית נבנתה במשך 20 שנה על-ידי 4,000 עובדים, כוח פיזי, מזחלות וחבלים, הפירמידה החדשה תיבנה בעזרת כלי רכב, מנועים וכנראה יעבדו עליה 1,500-2,000 עובדים במשך כחמש שנים.
בהתבסס על השוואה לעלות הבנייה של סכר הובר הגדול שבארה"ב, שמכיל בטון בכמות שווה לאבני החול שבפירמידה בגיזה, הודין מעריך שעלות הבנייה מחדש של הפירמידה כיום תעמוד על חמישה מיליארד דולר. אורכו של סכר הובר 379.2 מטרים, רוחב הבסיס 201 מטרים, רוחב החלק העליון 13 מטרים והוא מתנשא לגובה של 221 מטרים. הסכר נבנה במשך כארבע שנים (1931-1935) ולמרות שפעם הדולר היה שווה הרבה יותר, עלותו המקורית הייתה 165 מיליון דולר "בלבד". עלות בניית הפירמידה גבוהה יותר ככל הנראה בשל העיצוב הפנימי המורכב.
אבל השאלה האמיתית היא לא כמה תעלה פירמידה היום אלא מי רוצה לבנות אחת ומי מוכן לשלם את החשבון? ולמען האמת, יש מי שמעוניין לבנות היום פירמידה. לפרויקט קוראים "פירמידת כדור הארץ" (Earth Pyramid) והיא אמורה להיות אנדרטה לכבוד כל אומות העולם שתחגוג את הרב-תרבותיות והשלום. בשלב הזה הם (עדיין) מחפשים מימון ואוספים תרומות.
ואי אפשר בלי הבהרה לגבי הטענה שבני ישראל בנו את הפירמידות. למרות שזה תורם המון לאותנטיות של ההגדה, לוחות הזמנים פשוט לא חופפים. הפירמידות נבנו לפני סוף תקופת הממלכה התיכונה, בסביבות שנת 1640 לפני הספירה ואילו יציאת מצרים התרחשה בתקופת הממלכה החדשה (רעמסס השני), מתישהו אחרי שנת 1300 לפני הספירה. בנוסף, לא כתוב בשום מקום בתנ"ך שעם ישראל לקח חלק בבניית הפירמידות.