השנה הייתה 1959. קבוצה של גיאולוגים גילו זמזום מסתורי שמקורו מתחת לאדמה. מאז התגלית, הם ניסו להוכיח את קיומו באדיקות, אך ללא הצלחה. הם המשיכו לנסות, עד שלבסוף הם הצליחו להוכיח את קיומו בשנת 98' – וזה היה החלק הקל.
מאז ההוכחה שלקיומו, אחרי כמעט 20 שנה, גיאולוגים מנסים למצוא את הסיבה לקיומו של הזמזום (ליתר דיוק, וויברציות תת קרקעיות בתדר נמוך), אך נכון לעכשיו עדיין אין תשובה. נעשו מאות ניסיונות להקליט את הזמזום על ידי סיסמוגרפים יבשתיים, אך ללא הצלחה.
בשבועות האחרונים, לראשונה בהיסטוריה, חוקרים ביצעו משהו שקודמיהם לא הצליחו לעשות – הם הקליטו את הוויברציות באמצעות גלאים סיסמוגרפיים אשר הונחו בקרקעית האוקיינוס ההודי. כעת הם מנסים להבין מהו מקורם.
החוקרים השתמשו במידע שנאסף מיותר מ-50 תחנות סיסמוגרפיות ברחבי האוקיינוס ההודי בין השנים 2012-2013. מאוחר יותר, הם "ניקו" את ההפרעות שנגרמו על ידי גלי אינפרגרביטציה המתחוללים בקרקעית האוקיינוס, תקלות טכניות ורעידות אדמה למיניהן. בסופו של דבר, הם הצליחו לגלות כי הוויברציות מגיעות לשיאן בכמה תדרים שבין 2.9 ל-4.5 מיליהרץ.
חשוב לציין כי בני אדם לא מסוגלים להרגיש את הזמזום הזה, כי הוא נמוך פי 10,000 ממה שהאוזן האנושית מסוגלת לקלוט. למרות זאת, החוקרים שהצליחו להקליט אותו סבורים כי הזמזום שכיח ברוב חלקי כדור הארץ.
מרת'ה דין, החוקרת הראשית מהמכון לפיסיקה ארצית בפריס, מקווה שההקלטה תקרב את קהילת המדע אל מקור הוויברציות. נכון לעכשיו, ישנן כמה סברות לגביהן, מהפרעות באטמוספירה של כדור הארץ ועד גלים שנעים מעל קרקעית האוקיינוס.
דין, יחד עם שאר חוקריה, מאמינה כי המידע הזה יכול גם לעזור לקהילת המדע למפות את המתרחש מתחת לפני האדמה. בדרך כלל, נהוג לחקור את המתרחש מתחת לארץ רק לאחר רעידות אדמה – מה שמאפשר חלון מוגבל מאוד למחקר, הן מבחינת מקום והן מבחינת זמן.
לטענתה של דין, ניתן להתגבר על המגבלה הזאת בעזרת הזמזום. במקום להסתמך על רעידות אדמה אקראיות, דין גורסת כי ניתן להיעזר בוויברציות הללו, אשר מתרחשות ברחבי כדור הארץ, לאורך כל שעות היממה וללא הפסקה.
(מקור)