בעל חיים בבית – זה עניין של אופי. יש אנשים שמאוד יתלהבו מהרעיון, יש אנשים שיתחלחלו. בפועל, הטבע אף פעם לא שואל אותנו לפני שהוא מכניס לנו הביתה הרבה יצורים שלא היה לנו מושג שחיים איתנו. השבוע אנחנו מגלים לכם על כל השותפים שלכם לדירה ומבקשים מראש: אל תרוצו להביא דלי עם אקונומיקה ומכלי ריסוס – הרבה מהם לא מזיקים ומול לא מעט מהם, זה פשוט לא יעזור.
פטריות
העונה הזו היא בדיוק העונה לחובבי הפטריות. אחרי הגשמים, היערות מתמלאים בפטריות מכל הגוונים והסוגים, יודעי ח"ן גם יודעים ללקט אותם ולזהות מה אכיל ומה רעיל, אבל האמת היא שלא צריך לצאת ליער כדי לגלות פטריות – לא מעט כאלו חיות איתנו בבית ומפיצות אלפי נבגים לאוויר בכל שנייה.
הפטריות הנפוצות ביותר אצלנו בבית הן השמרים. לרובנו המושג שמרים מוכר מאפיית לחם, או מבישול בירה, אבל מדובר למעשה בפטריות חד תאיות שנמצאות בכל מקום – למשל על מעטה הגוף של החרקים שמסתובבים לנו בבית, או על קליפות של פירות (המעטה הלבן על השזיפים, הענבים, האפרסמונים, התפוחים וכו'). חלק מהשמרים יושבים על הקרקע וכשאנחנו חוזרים הביתה עם בוץ, הם נכנסים גם ולמען האמת, הרבה שמרים יושבים לנו על העור באופן קבוע.
אין הרבה סיבות לדאגה בעניין הזה; השמרים הם יצורים די ידידותיים לאדם, כולל אלו שחיים לנו על העור, כל עוד הם מצויים באיזון. כשהם יוצאים מאיזון, בגלל תזונה לא נכונה, חשיפה מוגזמת לשמש, היגיינה ירודה או הקפדה חמורה מדי על היגיינה (כמו שטיפת ידיים אובססיבית או ריבוי מקלחות), הפטריות האלו יכולות להתרבות יתר על המידה ולהיות מטרד, אבל באופן כללי, שמרים לא יוצרים לנו בעיות.
עוד פטריה שחיה איתנו בבית ואותה אתם דווקא מכירים, היא העובש. תהיתם פעם איך היא נראית מקרוב?
מקסים, לא? בכל אופן, אותה פטריית העובש, היא דווקא פטריה לא רצויה ונמצא אותה לרב במקומות לחים, כמו נקודות עם רטיבות ועל אוכל שחיכה יותר מדי זמן שנתייחס אליו. רב סוגי העובש לא יגרמו לנו נזק, אבל יש מספר סוגים של עובש שמפרישים חומרים שיכולים להיות רעילים ושכדאי להיזהר מהם. הדרך העיקרית למניעה של עובש היא שליטה על מידת הלחות בבית – עובש אוהב לחות ושונא יובש, כך שככל שתאווררו את הבית יותר, הסיכוי שיתפתח בו עובש הוא נמוך יותר. במידה והתפתח לכם עובש על הקיר, מומלץ לגרד אותו, לשפשף היטב עם כלור ולצבוע מחדש את הקיר. הנזקים הבריאותיים יכולים להיות מגוונים – החל מהתקפי אלרגיה, דרך בעיות בדרכי הנשימה ועד הפרעות במערכת העצבים.
מעבר לזה, גם עובש יכול להיות רצוי במקרים מסוימים – האנטיביוטיקה הראשונה יוצרה מסוג מסוים של עובש וכמובן שכולנו מכירים את הגבינות הכחולות, אבל זה כבר עניין של אופי.
פשפשים
הפשפש הוא אחד היצורים הכי קטנים שהטבע יצר. כל כך קטן שאנחנו יכולים להתבלבל בינו לבין גרגר שומשום. כמה פשפשים מקיפים אותנו בכל זמן נתון? זה תלוי. אם יש לנו כלב או חתול, סיכוי טוב שלא מעט. הם נוטים להתפלש יותר בחולות ובצמחיה, כך שנדבקים אליהם יותר פשפשים בדרך. אם יש ציפורים שמקננות לנו על הגג או בחלון, גם אז, סיכוי טוב שתהיה סביבנו אוכלוסייה עשירה של פשפשים. במידה ואין לנו בעלי חיים בבית ואנחנו מקפידים על הרחקת יונים וציפורים, יהיו פשפשים, אבל ממש מעט.
גם הפשפשים מתחלקים לסוגים, ואותנו מעניינים אלה שהולכים איתנו לישון: פשפשי המיטה.
פשפשי המיטה הם יצורים קטנטנים שבשלבים הצעירים של החיים הגודל שלהם נע בין 2 ל-4 מילימטר ובבגרות הם יגיעו לגודל של עד סנטימטר אחד, אבל רק כשהתנאים מאפשרים להם את זה. במהלך היום, אתם פשוט לא תראו אותם. הנקבה מטילה את הביצים בכל מיני חריצים במיטה ועל קירות הבית והפרטים הצעירים שמגיחים מהביצים מוצאים מחסה במהלך שעות האור בין הסיבים של המזרונים שלכם.
בלילה, כשחשוך ופחות חם, הם יצאו מהמחבואים שלהם ויצאו לאכול. הארוחה, היא בעצם אתם. הם ימצצו לכם את הדם ויזריקו לכם לעור חומר טשטוש כדי שלא תרגישו את העקיצה וכדי שלא תתעוררו. בדרך הזו הם יכולים לעקוץ אדם אחד 500 פעמים בלילה אחד. שמישהו יקרא למדביר.
אקריות
את האקריות כנראה שלא ראיתם אף פעם, לפחות לא בעין בלתי מזוינת. מדובר ביצור מיקרוסקופי דמוי עכביש שעל רקע שחור אפשר לפעמים לראות אותו כנקודות לבנות, אבל בטח שלא לזהות אותו. ברב המקרים, האקרית תיראה לכם כמו סוג של גרגר אבק.
מבחינה אקולוגית, האקריות הן יצור מאוד חשוב בקרקע – הן מעבדות חומר אורגני ומפרקות אותו. האקרית הכי נפוצה בסביבת הגידול הביתית היא קרדית האבק, שמתיישבת באזורים חמימים עם לחות גבוהה – ספרים ישנים, בגדים, מצעים למיטה ומזרונים. יש הערכות שבמזרון אחד יושבות בסביבות ה-100 אלף אקריות. הן לא עוקצות, הן בעיקר אוכלות קשקשי עור שנשרו לנו מהגוף, תאי עור מתים ומפרישות אותם מהצד השני של הגוף שלהם. ברב הבתים, לא ימהרו לעשות איתן שום דבר – אלא אם מישהו בבית מפתח כלפי ההפרשות שלהן אלרגיה שיכולה לבוא לידי ביטוי בנזלת, נפיחות בעפעפיים ועוד. שואב אבק ואוורור בשמש של המצעים, השטיחים והמזרונים, מעולם לא הזיקו.
עוד סוג של אקרית שכנראה חיה אתכם בשלום בלי ידיעתכם, היא אקרית הדמודקס, במיוחד אם חיים אתכם בבית בעלי כלבים. אלו אפילו קטנות יותר מקרדית האבק ואוהבות להתיישב בתוך העור של בעלי החיים, לעתים האדם, בצמוד לזקיקי השערות. ברב המקרים, הן לא גורמות לבעיות כלשהן, במקרים נדירים, הן יכולות לגרום לבעיות עור, אז אתם כבר תדעו שהן חיות אתכם. הטיפול הוא לרב שמפו מסוגים מסוימים, אבל כאמור, אם הן לא מסמנות שהן שם, אין מה להיות לחוצים.
טרמיטים
בניגוד לנמלים, טרמיטים לא מחפשים פירורי עוגיות שהשארתם על השיש או את צנצנת הסוכר שהשארתם פתוחה. הם מחפשים כל מה שעשוי מעץ – רהיטים, קורות של הבית, חלונות, עפרונות. זו הארוחה שלהם. לשמחתנו, בישראל לא כל כך בונים בתים מעץ, כך שהנזק הכי גדול שהטרמיטים יכולים לגרום לכם לבית מסתכם ברהיטים. במדינות שבהן בונים מעץ, טרמיטים יכולים להרוס בתים שלמים.
חיידקים
אנחנו יודעים שאתם יודעים שיש לכם חיידקים בבית. הבשורה שלנו היא שלא משנה מה הרגלי הניקיון שלכם, הם עדיין יהיו שם. הבית עדיין יהיה מלא בחיידקים, וגם המזון שלכם.
במטבח – יש אוכל, יש חברים. המקומות המועדפים עליהם הם כמובן הכיור והכיריים. אמנם חם שם, אבל יש שם מלא שאריות מזון.
מתגים של האור, מסכי מגע, מקלדות, ידיות – כולם נוגעים שם. כל אחד תורם מנת חיידקים משלו.
בכביסה המלוכלכת – כל החיידקים שהיו לכם על הגוף, עכשיו הם שם.
בכביסה הנקייה – השארתם כביסה שתחכה במכונה כדי שתתלו אותה? החיידקים בבית כבר יגיעו לשם.
באמבטיה ובשירותים – כן, הסבון לא באמת שוטף הכול. האמת היא שהוא גם לא צריך לשטוף הכול. יש חיידקים שאנו דווקא רוצים שיישארו על העור שלנו.